(א) בשעת שחיטה.
שבשעה שהנשמה יוצאת משריף שריף מעלמא דם לתוכו (גמרא1). ופירש רש"י שמושך דם מבית השחיטה בנשימתו וכונסו בלבו, והוא דם הנפש שחייבים עליו כרת2, עכ"ל. ולפי זה בשליל שנמצא בבהמה בן ט', בין חי בין מת, הניתר בשחיטת האם (ואין צריך לשחטו אם לא הפריס על גבי קרקע) כדלעיל סי' י"ג3, אין הדם מתקבץ בלבו ואינו כנוס שם דם כלל. אבל (גירסת רי"ף4 ורא"ש5, דם דאתא לי' מעלמא בשעת שחיטה, היינו שפורש מדם האברים ונמשך לתוכו, דהוי בלא תעשה, ולכן) דעת הרמב"ם6 דאף בשליל נמשך דם לתוכו וכנוס שם (מנחת יעקב7):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור