(ב) ולהוציא דמו.
ז"ל הרשב"א בתורת הבית הארוך1, הלב שני מיני דמים יש בו, דם של עצמו (הנבלע בבשר הלב כשאר דם הנבלע באברים רש"י2), ודם הנכנס בתוכו בשעת שחיטה (אותו שנמצא בחלל הלב3), שהבהמה או העוף מתאנחים והלב שואף אליו הדם מחוצה לו, דם של עצמו כשלא פירש מותר כשאר דם האיברים4, ומליחתו מכשירתו אפילו לקדרה מאותו דם, אבל דם שבתוך חללו הבא מחוצה לו אינו יוצא על ידי מליחה, וצריך הלב קריעה ואפילו לצלי, מפני הדם הכנוס בתוכו עכ"ל. והיינו משום שאין כח במלח להפליט דם הכנוס, כמ"ש בסי' ס"ה5 גבי חוטין האסורים משום דם, וכשם שאין המליחה מפליטו כך אין הצלייה מפליטו6, ואפילו אם מלחו וצלאו הוי7 כמו מליחה אחר מליחה, ודם הכנוס אינו כשאר דם הנבלע באיברים אלא כדם בעין וצלול (איסור והיתר הארוך8):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור