(ח) מיניה.
והלכך לא אמרינן סגי בס' נגד דמו לבד1, ואפילו נמלח הלב תחלה שיצא ממנו דם של עצמו, אפילו הכי צריך ס' נגד כל הלב, דאי אפשר לעמוד על שיעור דם הכנוס בתוכו (ט"ז2, ש"ך3, לפי דעת רמ"א).
אבל רש"ל4 כתב דאם נמלח הלב אין צריך לשער אלא כנגד דם הכנוס בתוכו. ואפילו לדידן דאמרינן5 חתיכה נעשית נבלה בכל האיסורים, וכשהאיסור דבוק בחתיכה אמרינן חתיכה נעשית נבלה שממהרת לבלוע6, כדלקמן ס"ג בהג"ה, מכל מקום לענין זה מהני שיעתו דלב אפילו לר"ת, דלא נימא דממהר לבלוע דמו טפי משאר עוף, ואע"פ שהדם דבוק וסמוך בלב, מכל מקום מתפשט בשוה בעוף כמו בלב עכ"ל7.
וכתב הט"ז8 דדבריו מסתברים, אלא שאין להקל למעשה נגד רמ"א. והפרי חדש9 הסכים למהרש"ל וכתב דמשערים באומד יפה נגד דמו לבד.
והמנחת יעקב10 הכריע, דאם הלב דבוק בעוף גם העוף ממהר לבלוע כמו הלב, ואין צריך ס' בעוף הדבוק אלא כנגד דם הלב בלבד. אבל כשאין הלב דבוק בעוף, או שהוא דבוק בחתיכה שאין בה ס' אפילו נגד דמו11, חיישינן שמא היתה החתיכה פעם אחת עם הלב חוץ לרוטב, או שהיו ברוטב לבדם בלא צירוף שאר בשר ולא הי' ס' נגדם12, ונאסר גם הלב ונעשה נבלה, וצריך לשער נגד כולו:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור