(ז) אסור.
בגמרא1 תניא הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר. ובפסחים2 מסייעא מהא לרבה דאמר בצלייה כבולעו כך פולטו (ופירש רש"י דקס"ד דבצלי איירי, דלצלי נמי בישול קרי לי'). ודחי לה שאני לב דשיע (פירש"י חלק ולא בלע ואפילו לקדרה שרי, אע"ג דליכא למימר כך פולטו, דהא כל מה שנפלט הוא בקדרה3). ולבסוף מסיק הגמרא והילכתא כדרבה. ויש בזה ד' שיטות:
שיטה הראשונה היא שיטת רש"י4, דפסק הילכתא כשינוייא דלב שיע ולא בלע, ואפילו לקדרה שרי. וכן כתב הרשב"א5 דסתם בישול בקדרה משמע. וכתב הר"ן6 דבקדרה של בשר צריך ס' להתיר שאר החתיכות, לפי שהרוטב נכנס לתוכו ומוציא הדם ממנו ומוליכו בכל הקדרה, שהרי הלב חלול ופתוח הוא בכמה מקומות להכניס ולהוציא דם, והוא עצמו אינו חוזר ובולע, דכי היכי דשיע מבפנים הכי נמי שיע מבחוץ7. ומיהו אם נתבשל הלב עם בשר טרפה נאסר אפילו לפי שטה זו, דלא אמרן דשיע ולא בלע אלא לגבי דם דשריק, אבל שמנונית מסריך סריך ובולע ונאסר.
שיטה הב' היא שטת ר"ת8, דלא קיי"ל כהאי שינוייא דלב שיע, דדיחויא בעלמא הוא, ולמסקנא הילכתא כרבה, והוי טעמא דברייתא נמי כדרבה, ואחר בישולו היינו אחר צלייתו כדקס"ד, ומותר משום דכבולעו כך פולטו. ולא הוי כשאר דם בעין דלא אמרינן בי' כבולעו כך פולטו כדלקמן סימן ע"ו9, דכיון שדם הלב מתייבש תוך חללו10 מה שזב הוי כדם פליטה (הגהות שערי דורא11). (ועוד כיון שהדם תוך חללו אמרינן, כיון שהגיע אליו הרתיחה להבליעו מפליטו גם כן לחוץ, ומה שנשאר שם לא הגיע אליו הרתיחה כלל). וכתב הטור דהוא הדין במליחה אמרינן כבולעו כך פולטו12. אבל בבישול אסור, מאחר שאינו שיע ובולע ולא שייך כך פולטו.
שיטה הג' היא שטת הרמב"ן13, דקיי"ל שינוייא דלב שיע, אלא דאינו שיע אלא מבפנים ולא מבחוץ, ולפיכך בצלייה (או מליחה) מותר, דלא בלע הדם שבתוך חללו, משא"כ בבישול שהרוטב נכנס לתוכו ומוציא הדם כדלעיל, גם הלב חוזר ובולע ונאסר, וברייתא איירי בצלי (גם למאי דמשני לב דשיע, כמו לקס"ד[)].
ושיטה הד' היא שיטת רש"ל14, דסבירא ליה כשם שהוא שיע מבפנים כך הוא שיע מבחוץ כפירש"י, ואפילו הכי ברייתא בצלי איירי (גם לשינוייא דלב שיע) כמו להרמב"ן, דלא מהני שיעתו דלב אלא בצלייה (או במליחה), אבל בבישול לא מהני שיעתו כלל, שהרוטב מלחלח ומבליע דרך שעיעתו. ונפקא מינה שאפילו נפל דם בעין על הלב מבחוץ בצלייה (או במליחה) אינו נאסר (לשיטה זו, כיון דשיע הוא גם מבחוץ) (מנחת יעקב15).
וכתב הש"ך16 שהיא שיטה המחוורת בש"ס. ומכל מקום כתב המנחת יעקב17 דאין להקל נגד ר"ת (ורמב"ן) וסיעתו. ובתורת חטאת18 כתב דנוהגין כר"ת (ולכן סתם כן בשו"ע19):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור