בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ

בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ

(הנחה בלתי מוגה)

חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו כו', תורה קנין אחד, אברהם קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד. תורה מנין, דכתיב^א ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ מנין, דכתיב^ב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, ואומר^ג מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. אברהם מנין, דכתיב^ד ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ. ישראל מנין, דכתיב^ה עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, ואומר^ו לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. ביהמ"ק מנין, דכתיב^ז מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ-י כוננו ידיך, ואומר^ח ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו^ט. וצריך להבין מהו הדיוק בלשון קנין דוקא, ולא בלשון בריאה^י, הרי הלשון קנין אינו אלא כמשל הקונה איזה דבר חפץ שמוציאו מרשות המוכר ומכניסו לרשות הלוקח, ומהי שייכותו לחמשה ענינים אלו. גם צריך להבין מהו הדיוק חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, ולא בעולם סתם. גם צריך להבין אומרו שמים וארץ קנין אחד, דלכאורה נכללים שמים וארץ בעולמו, ולמה מפרט אותם בפני עצמם. וגם צריך להבין אומרו על כל קנין הלשון קנין אחד, ולא קנין א' קנין ב' קנין ג'^יא.

ב) ונקודת הענין בזה, שהקנינים שקנה הקב"ה בעולמו, שכל אחד מהם הוא קנין אחד, ענינם הוא המשכת בחי' אחד בעולמו (ע"ד מארז"ל^יב שהי' הקב"ה יחיד בעולמו)^יג. ובפרטיות יותר, הנה חמשתהקנינים הם בפרטי המדות^יד. אברהם קנין אחד הו"ע מדת החסד, וכמ"ש בפרדס^טו בשם ספר הבהיר^טז שאמרה מדת החסד לפני הקב"ה כל ימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי כו'. תורה קנין אחד הו"ע מדת הגבורה, כי^יז, אף שהתורה היא תורת חסד^יח, מ"מ, כדי שיהי' גילוי התורה למטה הרי זה ע"י הגבורה והצמצום דוקא, שזהו מ"ש^יט להבדיל בין הטמא ובין הטהור גו', היינו, שבדבר טהור יוכל להיות הגילוי, אבל לא בדבר טמא כו'. ונמצא, שמצד הכוונה הרי ענין התורה הוא חסד, אבל הגילוי בפועל הוא באופן של גבורה דוקא. ישראל קנין אחד הו"ע מדת התפארת, כמ"ש^כ ישראל אשר בך אתפאר. שמים וארץ קנין אחד היינו בחי' כי כל בשמים ובארץ^כא, דתרגומו דאחיד בשמיא ובארעא, שהוא בחי' יסוד המחבר שמים וארץ^כב. וביהמ"ק קנין אחד היינו בחי' המלכות^כג. וזהו חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, כי, העולם מצד עצמו הוא בהגבלה, וצריך לפעול בו המשכת אור הבלי גבול, שזהו האור דעולם האצילות, שנקרא קנין^כד, שאינו הווית דבר חדש, כי אם מה שנמשך מן ההעלם אל הגילוי, כמו החפץ שנעשה בו רק השינוי שבא מרשות המוכר לרשות הלוקח. וכמו בשמים וארץ, שגם לאחרי שישנה השפעת המטר שנמשך משמים לארץ, כמ"ש^כה כאשר ירד הגשם גו' מן השמים גו' (ו)הרוה את הארץ והולידה והצמיחה, הרי גם הצמיחה וההולדה היא בהגבלה עדיין. ועז"נ שמים וארץ קנין אחד, להמשיך בהם גילוי אור הבל"ג שבעולם האצילות. וכדאיתא בזהר ר"פ האזינו^כו שמשה אמר האזינו השמים^כז, שמים עלאין, אינון דאשתמודען דאקרון שמא דקוב"ה, ותשמע הארץ, ארץ עילאה, ההיא דאשתמודעא ואיהי ארץ החיים כו', ופי' המק"מ והרמ"ז שהם זו"נ דאצילות, ועליהם שייך לומר הלשון קנין. וזהו גם תורה קנין אחד וישראל קנין אחד, שעי"ז שישראל מתקשראן באורייתא הרי הם פועלים המשכת וגילוי אוא"סבתורה, שזהו"ע של בלי גבול לגבי התורה שגם מצד עצמה היא ארוכה מארץ מדה גו'^כח.

ג) ולהבין ענין אברהם קנין אחד כו' ישראל קנין אחד, צריך להקדים תחילה^כט כללות ענין ירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, דהנה, נשמה שנתת בי טהורה היא^ל, דקאי על הנשמה כפי שהיא בעולם האצילות^לא, וידוע המאמר^לב כל נשמתא ונשמתא הוי קיימא בדיוקנאה קמי מלכא קדישא, דקאי על בחי' ז"א דאצילות^לג, ומשם ירדה למטה כו', אלא שירידה זו צורך עלי', שיש יתרון מעלה שנעשה ע"י התלבשותה בגוף לגבי מעמדה ומצבה קודם ירידתה למטה.

והענין בזה, דהנה כתיב^לד יעקב חבל נחלתו, פי' כמו החבל שראשו האחד קשור למעלה והשני קשור למטה, וכשמנענעין החבל למטה יתנענע גם ראש החבל הקשור למעלה, וכן להיפך, שכאשר ינענעו ראשו יתנענע כולו עד חלק התחתון שבו, וכך בהתעוררות הנשמה למטה בגוף בעולם העשי', יתעורר גם שרשה הראשון באצילות, וכן להיפך כשיעוררו שרשה הראשון באצילות, יומשך בבת אחת התעוררות עד לנשמה שמלובשת בגוף הגשמי. דהנה ידוע שאור הנשמה שבגוף אינו מאיר כולו אלא רק אפס קצהו בלבד, אבל עיקר הנשמה נשארת בבחי' מקיף על הגוף, וזהו הנקרא מזל הנשמה^לה, מזל מלשון נוזל, שממנו נוזל ונובע טיפין טיפין להארת הנשמה המלובשת בגוף, וכידוע מאמר הבעש"ט^לו בענין הבת קול שמכרזת כו'^לז, שכרוזים אלו נשמעים ע"י מזל הנשמה, ומזה נמשך גם לנשמה שבגוף, שזהו מה שלפעמים נופלים לאדם הרהורי תשובה ללא הכנה כו'. וכן הוא גם מלמטה למעלה, שע"י התעוררות הנשמה למטה מתעוררת גם שרש הנשמה למעלה. ובפרטיות יותר, ישנו מזל הנשמה, בחי' המקיף שנשאר למעלה, כפי שהוא בעשי', שזהו בחי' נפש, ומקורו ושרשו ביצירה הוא בחי' רוח, ומקורו ושרשו בבריאה נקראנשמה, ובאצילות נקרא חי' יחידה^לח. ולכן, מיד כשמתעוררת הנשמה המלובשת בגוף, אזי יתעורר גם בחי' המזל שלה בעשי', ומעשי' יתעורר גם שרשה שביצירה, ומיצירה לבריאה, ומבריאה לאצילות, כנ"ל במשל החבל שמתנענע מתחתון לעליון בבת אחת. והיינו, שע"י עבודת הנשמה המלובשת בגוף נעשה תוספת עילוי גם בשרש הנשמה, בחי' חי' ויחידה.

וביאור הענין, דהנה, אע"פ שעבודת הנשמה המלובשת בגוף אינה בערך כלל לגבי מעלת הנשמה מצד עצמה קודם שירדה למטה, מ"מ, בירידתה למטה פועלת הנשמה שבירת ובירור נפש הבהמית, כמ"ש^לט בכל לבבך בשני יצריך, וכיון שנה"ב שרשה מתהו שקדם לתיקון, אלא שנפלה בשבירה כו', הנה כאשר נה"א מבררת את נה"ב ע"י אתכפיא כו', שבשביל זה צריך לצאת מההגבלות שלו, בחי' בל"ג, הנה עי"ז ניתוסף עילוי גם בעבודת הנשמה, שעבודתה תהי' באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, בכל מאדך^מ, כידוע בענין רב תבואות בכח שור^מא, וכמשל אמת המים שדוקא ע"י הסתימה נעשית מרוצת המים ביותר^מב. וזוהי העלי' שנעשית בנשמה ע"י ירידתה להתלבש בגוף, שאז היא מבררת את נה"ב. ועוד זאת, שהעלי' שע"י ירידתה למטה היא (לא רק שמבררת את נה"ב, אלא גם) שמגעת לבחי' המזל והמקיף העליון של נה"א עצמה, אלא שעלי' זו היא ע"י בירור נה"ב והגוף, וכמשל האגוז שדוקא ע"י שבירת הקליפה מתגלה הפרי, שזהו האור הגנוז שבנה"א^מג.

וזהו אברהם קנין אחד כו' ישראל קנין אחד, שמלשון זה משמע ששורש עצמותן גבוה מאד, ולכן הם נקראים קנין, ולא מצד בירור נה"ב בלבד, אלא שהעלי' היא ע"י בירור נה"ב, כנ"ל. ובפרטיות יותר, הנה מדריגת אברהם מצד עצמו עלי' נאמר^מד בעבר הנהר ישבו אבותיכם, דהיינו בחי' חג"ת דאריך^מה, וע"י ירידת נשמת אברהם בגופו זכה להתעלות למעלה יותר, לבחי' עתיק. ועד"ז בנוגע לכללות ישראל, ישראל קנין אחד, שע"י הירידה למטה מתעלים לשרש ומקור הנשמה בהבחי' שלמעלה מתהוותיקון^מו, שלכן, אע"פ שאח עשו ליעקב^מז, ועד שאיני יודע באיזה מהן חפץ^מח, מ"מ, ואוהב את יעקב^מז דוקא.

ד) ויש להוסיף ולבאר מה שמחלק אברהם וישראל לשני קנינים^מט, דלכאורה הלוא הם קנין אחד, דאברהם הוא ישראל וישראל הוא אברהם. ויובן בהקדם שנוסף על דברי הברייתא באבות שלמדים הקנין אחד דישראל מהפסוק עד יעבור גו' עם זו קנית, מצינו הקנין דישראל גם בספרי^נ [ושם לא נזכרו כל החמשה קנינים שבברייתא, כי אם ג' קנינים, תורה וישראל וביהמ"ק^נא (ובגמרא^נב ובמכילתא נזכרו ד' קנינים, שמוסיף גם שמים וארץ)^נג, וגם לא נאמר הלשון קנין אחד], שנלמד מהפסוק הלא הוא אביך קנך^נ.

ויובן ענין ב' קנינים אלו ע"פ מאמר המדרש^נד על הפסוק^נה דודי לי ואני לו, הוא לי לאלקים, אנכי ה' אלקיך^נו, ואני לו לעם ואומה, שנאמר^נז הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, הוא לי לאב, כי אתה אבינו^נח, כי הייתי לישראל לאב^נט, ואני לו לבן, בני בכורי ישראל^ס, בנים אתם לה'^סא. וזהו ענין ב' הקנינים, הא', קנין דעם, עם זו קנית, שזהו הקנין שנזכר בברייתא, והב', קנין דבן, בנים אתם, שזהו הקנין שנזכר בספרי מהפסוק הלא הוא אביך קנך, שלכן נקראים ישראל בנים למקום. והיינו, שמצד שרש הנשמות כפי שהם למעלה, נקראים בנים, אך כשנמשכו למטה ונתלבשו בגופים, אזי נקראים בשם עם, שזהו בחי' עבד.

ה) וביאור הענין, דהנה, בחי' בינה נקראת בן י"ה, דהיינו, שבחי' בן נמשך מבחי' י"ה, כי, בן הוא בחי' אהבה, זכר חסדו^סב, ואהבה זו נמשכת מבחי' י"ה, דהיינו מההתבוננות בענין כי בי"ה הוי'צור עולמים^סג, שבריאת העולמות היא בשני אותיות בלבד, כמארז"ל^סד ביו"ד נברא עוה"ב ובה"א נברא עוה"ז, כמ"ש^סה בהבראם, בה"א בראם, שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא^סו, וכשמתבונן איך שכל העולמות הם רק משני אותיות אלו שאינם תופסים מקום כלל, ועד"מ שני אותיות באדם שאינם תופסים מקום כלל לגבי עצמיות כח הדיבור, וכ"ש לגבי כח המחשבה, וכ"ש לגבי עצמיות הנפש ממש, שכלא ממש חשיבי, וכמו"כ יובן שכל העולמות עוה"ז ועוה"ב אינם תופסים מקום כלל לגבי' ית', הנה ע"י התבוננות זו יתעורר באהבה ותשוקה לעצמותו ומהותו ית' ממש. וזהו בינה, בן י"ה, שע"י ההתבוננות מבחי' י"ה, נעשה בחי' בן, הוא בחי' אהבה לאלקות. והענין בזה, שנוסף על הקנין דישראל שנקראו בנים מצד שרש הנשמה למעלה, הנה גם בהיות הנשמה מלובשת בגוף יכולה לבוא לבחי' בן ע"י ההתבוננות בבחי' י"ה שמעוררת האהבה לאלקות, שזוהי בחי' בן. וזהו ענין אברהם קנין אחד, שקאי על כללות ישראל שיש בהם הקנין דבחי' בן (אביך קנך), שהו"ע האהבה לאלקות, כמו הבן שיש לו תמיד אהבה ותשוקה להאב, והרי זהו ענינו של אברהם שעיקר עבודתו היתה במדת האהבה, כמ"ש^סז אברהם אוהבי.

אך מה שחילקו בברייתא ואמרו ישראל קנין אחד, מלבד מה שאברהם קנין אחד, ולמדו זאת ממ"ש עם זו קנית, הרי זה הענין דאני לו לעם (כנ"ל במאמר המדרש על הפסוק דודי לי ואני לו). ועל זה דרשו רז"ל^סח א"ת בניך^סט אלא בוניך, דענין בוניך הוא בחי' המשכת אלקות למטה ע"י עסק התורה דוקא [ולהעיר שכללות ענין התורה שייך לשם ישראל (ישראל קנין אחד) דוקא, כי, ישראל ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה^ע], שלכן נקראים תלמידי חכמים בנאים, לפי שעוסקים בבנינו של עולם, ונודע כי הבנין הוא מאבנים, שתי אבנים בונות שתי בתים וכו'^עא, והו"ע אותיות התורה שעל ידם נמשך אלקות למטה, וכמו במ"ת דכתיב^עב וירד הוי' על הר סיני, וכידוע שבמ"ת בטלה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה^עג, וכן עכשיו ע"י לימוד התורה בבחי'ביטול, מה להלן באימה וביראה כו' אף כאן כו'^עד, ממשיכים אלקות בבחי' עם זו (קנית). והיינו, שגם כאשר חסרה התעוררות האהבה דבחי' בן, שזהו"ע אברהם קנין אחד (כנ"ל), אזי ישנו העבודה דבחי' עבד, שזהו"ע ישראל קנין אחד, שנאמר עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, עם דייקא, שעם ועבד ענינם אחד הוא^עה.

ו) והנה הגם שלכאורה מדריגת עבד (עם) היא למטה ממדריגת בן, מ"מ, יש מעלה בבחי' עבד שאינה בבחי' בן, שעבודת עבד בבחי' יראה מגעת למעלה מעבודת בן בבחי' אהבה בלבד. והענין הוא, שיש שני בחי' יראה, יראה תתאה ויראה עילאה, אך גם בחי' יר"ת שרשה מבחי' יר"ע. דהנה, בענין היראות, יראת עונש היא המדריגה היותר תחתונה במעלות היראה, כידוע ממ"ש בספרי מוסר, ומ"מ, יש גם יראת העונש שהיא יראת הרוממות. דהנה, כללות ענין העונש הוא בכדי שיזדכך ויתלבן ויצורף וינוקה מה שפגם כו', בכדי שאח"כ יוכל לקבל שכר המצוות בג"ע, וכ"ש לעת"ל כשיהי' גילוי המצוה עצמה. ונמצא, שהעונש עצמו הוא תכלית הטוב והחסד, בכדי שיוכל אח"כ ליהנות מהעונג העליון, וכמאמר^עו מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי (ומזה נוכל להבין גודל עוצם מעלת המצוות, שכל העונשים דגיהנם, שהם חמורים שלא בערך יותר מיסורי איוב^עז, כדאי הם בכדי לקבל העונג של המצוות). וא"כ, פירוש יראת העונש אינו היראה מהעונש עצמו, שהרי העונש עצמו הוא תכלית הטוב והחסד, אלא פירוש יראת העונש הוא שע"י העונש הוא מבין גודל עוצם הפגם שפגם ברוממות כבודו ית' בעברו על ציווי במל"ת או במ"ע, שלכן מגיע לו עונש מר בכדי למחוק הפגם, וכל כמה שהעונש גדול יותר, מובן שהפגם שפגם ברוממות כבודו ית' הוא גדול יותר. ונמצא, כי יראת העונש היא יראת הרוממות כו'. ולכן ע"י בחי' יראה מגיעים למעלה מהבחי' שמגיעים אלי' ע"י אהבה. וזהו ישראל קנין אחד, עם זו קנית, שהוא בחי' מדריגת היראה, עבודת עבד, שזהו"ע נעלה יותר מאברהם קנין אחד, שזהו הקנין דבן, בחי' אהבה^עח.

**********

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org