בס"ד. ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"כ

בס"ד. ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"כ

(הנחה בלתי מוגה)

ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר הוי' אלקי ישראל גו' ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען גו' ואתן לו את יצחק גו' ויעקב ובניו ירדו מצרים^א. וצריך להבין^ב, הרי הסיפור ואקח את אביכם גו' עד ויעקב ובניו ירדו מצרים הוא דבר פשוט וידוע לכל, ומהו החידוש שבדבר, עד שאומר על זה כה אמר ה', שבא לו הדבר בנבואה. והנה, קושיא זו הקשה בזהר^ג, ומתרץ, שמודיע בזה דטיבו סגי עבד קב"ה בישראל דאתרעי בהו באבהתא ועביד לון רתיכא קדישא עילאה ליקרי' כו', ואפיק לון מגו נהרא עלאה כו', הה"ד כה אמר ה' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם כו'.

והענין בזה, דהנה, ענין הנהר הוא כמ"ש^ד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, דעדן הוא בחינת חכמה, ונהר הוא בחינת בינה, והו"ע המחשבה, דכשם שנהר מימיו אינם פוסקים, כך המחשבה אינה נפסקת והיא משוטטת תמיד. אמנם שרש הנשמות הוא למעלה מבחינת המחשבה, דזהו מ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם, היינו למעלה מבחינת נהר. וזהו ג"כ ביאור המאמר ישראל עלו במחשבה^ה, שאינו אומר היו במחשבה, אלא עלו במחשבה, עלו דייקא, היינו שבבחינת המחשבה גופא הם בבחינה היותר עליונה שבמחשבה^ו. וזהו^ז ג"כ מ"ש בזהר^ח ע"פ^ט וביום הביכורים, שישראל הם קדמונים וביכורים לקוב"ה מכל אומין דעלמא, דפירוש קדמונים היינו דשרשם ממחשבה הקדומה דא"ק. אמנם, ידוע מאמר הרב המגיד^י שמחשבה הקדומה דא"ק היא בחינת אור כללי(כתר כללי) הכוללת כל ההשתלשלות בהשוואה אחת, וא"כ יש שם מקום גם לאוה"ע, הנה על זה הוא אומר שהם בחינת ביכורים, שבא"ק גופא הם בבחינה היותר נעלית, בבחינת פנימיות א"ק^יא. ולמעלה יותר, הנה שרש הנשמות הוא בבחי' האותיות שבעצמות אוא"ס שלפני הצמצום, כמאמר^יב גליף גליפו בטהירו עילאה. ובזה יובן מה שכאו"א מישראל אומר^יג נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי, דבראתה יצרתה ונפחתה הם בחינת בי"ע^יד, וא"כ, בחי' טהורה היא היינו בחינת האצילות שלמעלה מבריאה^יד, ועפ"ז אינו מובן למה נאמר הלשון טהורה, ולא הלשון קדושה, הרי ידוע ההפרש בין טהרה לקדושה^טו, שקדושה הו"ע קדש מלה בגרמי'^טז, משא"כ טהרה היא בבחי' כזו שצריך לשלול את היפך הטהרה, ולמעלה יותר, שצריך לשלול ענין הישות עכ"פ, ומאחר שבחינת טהורה היא קאי על האצילות שלמעלה מהבריאה, דבאצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד^יז, אינו מובן למה אומר הלשון טהורה ולא קדושה. וביותר יוקשה מצד שרש נשמות ישראל בכללות סדר ההשתלשלות, ששרשם באצילות דכללות שלפני הצמצום, כידוע שאצילות הוא בחינת עשי' דכללות, ועקודים נקודים הם בחינת יצירה דכללות, וא"ק הוא בחינת בריאה דכללות^יח, וזהו"ע בראתה יצרתה נפחתה שהם בחי' בי"ע הכללים, וטהורה היא קאי על בחי' אצילות דכללות, והו"ע טהירו עילאה שקודם הצמצום. אך הענין הוא, ששרש נשמות ישראל הוא בבחינת האותיות שבטה"ע, ולא בבחינת האורות, ומאחר שבחי' האותיות היא שרש ומקור למציאות, לכן נאמר הלשון טהורה. וזהו ואקח את אביכם גו' מעבר הנהר, ששרש נשמת האבות הוא למעלה מבחינת נהר, עד לבחי' טה"ע שקודם הצמצום. ומשם נמשכו עד לבחינת ארץ כנען, שהוא בחי' המלכות^יט, שזהו מ"ש ואולך אותו בכל ארץ כנען, ושם נעשה בבחי' מרכבה, כמבואר בתניא^כ שכל אבריהם כולם היו קדושים כו'. ועי"ז נתנו הכח לבניהם אחריהם (שהרי עניןהאבות הוא שהם מנחילים לבניהם) עד עולם, שכאו"א מישראל יכול להיות בבחינת מרכבה לאלקות, שכל עניניו יהיו לשם שמים^כא.

ב) והענין בזה^כב, דהנה אמרו רז"ל^כג האבות הן הן המרכבה, היינו, שג' האבות אברהם יצחק ויעקב (אין קורין אבות אלא לשלשה^כד) היו מרכבה לבחינת חג"ת דאצילות. אברהם הי' מרכבה לבחינת החסד, וכדאיתא בספר הבהיר^כה אמרה מדת החסד לפני הקב"ה מימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, שנאמר^כו וישמור משמרתי, ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בכמה מאמרים ושיחות^כז, שבזה שבהיות אברהם אבינו בעוה"ז למטה החליף בעבודתו את מדת החסד, הי' למעלה יותר מבחינת החסד דאצילות, שלכן מדת החסד התקנאה בו. והיינו, שעבודתו של אברהם היתה בקו החסדים, וכדאיתא בספר ארחות צדיקים^כח שאברהם הי' נדיב בנפשו בגופו ובממונו. וזהו כללות הענין שנאמר באברהם הלוך ונסוע הנגבה^כט, שהו"ע העבודה בקו החסד. ויצחק הי' מרכבה למדת הגבורה, כמ"ש^ל פחד יצחק, דפחד הוא מדת הגבורה, כידוע שהמקובלים הראשונים קראו את המדה השני' בשם פחד^לא, ועבודתו היתה בחפירת בארות^לב, שפעל בעבודתו לגלות את המים המכוסים, מים חיים שנובעים מלמטה למעלה, שזהו כללות ענין הגבורה^לג. ויעקב הי' מרכבה למדת הת"ת הכלולה מחסד וגבורה, כמ"ש^ל אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי, שהו"ע הת"ת שכלול מחו"ג, ועבודתו היתה שלקח מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם פצלות לבנות^לד, שהו"ע התכללות לבן ואדום, חסד וגבורה, שזהו"ע הת"ת^לה. וזהו ג"כ שמצינו שיעקב ברך את בניוכשירדו למצרים (שאז הי' התחלת הגלות), וא-ל שד-י יתן לכם רחמים^לו, דרחמים הו"ע הת"ת. ועי"ז שג' האבות היו מרכבה לחג"ת דאצילות, הנחילו לבניהם שגם הם יוכלו להיות בחי' מרכבה להמדות חג"ת.

ג) וזהו ג"כ מ"ש^לז ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה, ואמרו רז"ל בפסחים^לח ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולם, ת"ל והי' ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן.

והענין בזה, דהנה, אמרו רז"ל^לט על הפסוק ואעשך לגוי גדול, אותה אומה שכתוב בה^מ כי מי גוי גדול, ממך אני מעמיד אותה. והנה, מה שישראל נקראים גוי גדול הוא ע"ש מ"ש^מא גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, דכיון שחלק הוי' עמו^מב, וכדאיתא בתניא^מג שהם חלק משם הוי' ב"ה, שיש שם הוי' שישנו בכאו"א מישראל, חלקי הוי' אמרה נפשי^מד, לכן הם גוי גדול, כמו גדול הוי'. וענין זה נמשך מאברהם אבינו (ממך אני מעמיד אותה), כי, גדולה הו"ע החסד, כידוע שמקובלים הראשונים קראו מדת החסד בשם גדולה^מה, ואברהם שעבודתו היתה במדת החסד והאהבה, הנחיל לכל ישראל אהבה מסותרת שישנה בכאו"א מישראל^מו, שנכלל בה גם דחילו, והרי אהוי"ר הם כללות המדות, ומזה נמשכת גם העבודה דלימוד התורה וקיום המצוות בפועל^מג. והרי זהו ענין ד' אותיות דשם הוי' שישנם בכל אחד מישראל, שאהוי"ר הם בחינת י-ה, הנסתרות להוי' אלקינו, ותומ"צ הם בחינת ו-ה, והנגלות לנו ולבנינו^מז.

ד) וביאור ענין ד' אותיות שם הוי' בעבודה בנפש האדם (כמבואר במ"א בארוכה^מח), הנה אות יו"ד היא נקודה בלי התפשטות כלל, וענינה בעבודה הוא כח הביטול והמס"נ בלי שום התפשטות כלל, דוגמת תמונת אות יו"ד. ואות ה"א יש בה התפשטות אורך ורוחב,ובעבודה הו"ע ההתבוננות הבנה והשגה, שמתבונן בענין מה גדלו מעשיך הוי'^מט ומה רבו מעשיך הוי'^נ, שיש ריבוי התחלקות נבראים, ועד שגם למטה בעוה"ז יש ריבוי נבראים מאד, שהרי גם בסוג הדומם יש כו"כ סוגים, מאבנים פשוטים עד אבנים טובות ויקרות, ובהם גופא יש כו"כ חילוקים ועד שחלוקים גם בזיו זהרם, וכן בסוג הצומח יש ריבוי התחלקות, מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר^נא, וכן גם בסוג החי, ומכ"ש בסוג המדבר, וכדאיתא במשנה^נב דאע"פ שהקב"ה טבע כל א' בחותמו של אדה"ר הרי אין אחד מהן דומה לחבירו, וכמרז"ל שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה^נג, אלא דמשתנים אחד מחבירו בקול במראה ובדעת^נד, ונוסף על הריבוי שבנבראים, שהו"ע מה רבו מעשיך^נה, ישנו גם ענין מה גדלו מעשיך^נד, שהם גדולי נבראים העליונים, גלגלים כוכבים ומזלות, עד למלאכים שכלים נבדלים^נו, שגדלותם הוא בענין האיכות, שזהו עיקר ענין הגדלות^נה. וכאשר מתבונן בענין ריבוי וגדלות הנבראים, ואשר כל זה נתהווה רק מאות ה"א בלבד, כמאמר רז"ל^נז עה"פ^נח בהבראם, בה"א בראם, בה"א נברא עוה"ז, הרי הוא מבין ומשיג איך שאין ערוך אות אחת כו', שהרי^נט גם באדם למטה אין ערך לאות אחת לגבי כללות כח הדיבור, ומכ"ש לגבי כללות כח המחשבה, ולגבי כללות האפשריות שיש לו במשך כל ימי חייו, ומכ"ש למעלה, שאין ערך לאות אחת ולכל הנבראים שנבראו ממנה, כולל גם הנבראים היותר עליונים, שרפים וכו', שנבראו מאות אחת בלבד, כמאמר^נז ביו"ד נברא עוה"ב, הרי מובן האין ערוך של ב' אותיות לגבי העצמות. וכאשר יתבונן בזה אזי יונח אצלו שאין צריך לרצות את האותיות ומה שנברא מהם, כאשר יכול הוא להגיע לבעל האותיות, והוא העצמות, שממנו נמצאו האותיות. וזהו ענין אות ה"א דשם הוי' שבכל אחד מישראל, והיינו שיש בו לא רק כח המס"נ, אלא גם כח ההבנה והשגה, להשיג בשכלו שאין צריך לרצות כי אם עצמותו ית', וכמאמר רבינו הזקן^ס שכלאחד מישראל אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות, ומה שלפעמים אינו מתנהג כן, הרי זה לפי שנדמה לו שעודנו ביהדותו, והיינו מצד העלמות והסתרים כו', אבל בהסרת ההעלמות כו' אזי השגתו היא שלימה, שמשיג בשכלו שאין צריך לרצות בשום דבר שנתהווה מב' אותיות בלבד, ומה שצריך לרצות הוא רק בעצמותו ית'. ומבחי' י"ה שבנפשו נמשך בעבודה בפועל ע"י ששת המדות וענין הקבלת עול מלכות שמים, בלימוד התורה ובקיום המצוות, שזהו"ע ו"ה, ו' הו"ע התורה שנסעה וירדה בסתר המדריגות כו'^סא, כתמונת אות ו' שמורה על ההמשכה מלמעלמ"ט, וה' הו"ע המצוות שכללותם ועיקרם הוא מצות צדקה^סב, צדק ה'^סג.

ה) וזהו שע"י העבודה בשם הוי' שבנפש כל אחד מישראל, נעשה בבחי' גוי גדול, כמו גדול הוי'. וזהו ענין הברכה שנתברך אברהם ואעשך לגוי גדול, היינו שזה שישראל יהיו בבחינת גוי גדול, הוא ממך, מאברהם. וממשיך בכתוב ואברכך, זהו שאומרים אלקי יצחק, כי, מדתו של יצחק היא מדת הגבורה, שהו"ע תגבורת ההמשכה וההשפעה, שזהו מש"נ בברכת יצחק ויתן לך האלקים^סד, שם אלקים דוקא^סה, שמצינו שעיקר ומקור כל הברכות לעולם המשיך יצחק דוקא, וזהו ענין ואברכך, ריבוי הברכה, כמ"ש בלקו"ת נשא^סו בפי' יברכך ה'^סז. וממשיך בכתוב ואגדלה שמך, זהו שאומרים אלקי יעקב, כי מדתו של יעקב היא מדת הת"ת הכלולה מחו"ג, שיש בו המשכת הגדולה דאברהם, וגם תגבורת הברכות של יצחק שנאמר בו^סח ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאד, וכיון שביעקב הי' התכללות ב' המדות, לכן נאמר בו^סט ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגו'. ומסיים והי' ברכה, יכול יהיו חותמין בכולן, ת"ל והי' ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן, והיינו לפי שמדתו של אברהם, מדת החסד, היא יומא דאזיל עם כולהו יומין^ע.

ו) וזהו ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, דהנה נת"ל שאברהם שרש המשכתו הוא מבחי' מחשבה הקדומה דא"ק, ולמעלה יותרכו', והיינו, שבחסד דאברהם יש גם התלבשות בחי' שלמעלה מהחסד, שזהו מ"ש אלקי אברהם, היינו, בחי' שלמעלה מאברהם, והו"ע בחי' חכמה עילאה דאצילות שלמעלה מחסד דאצילות [ובזה יובן ג"כ מ"ש אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב הא-ל הגדול הגבור והנורא, דלכאורה, הרי אברהם יצחק ויעקב הם בחינת חג"ת, וגם הגדול הגבור והנורא הם חג"ת. אך הענין הוא, דאלקי אברהם קאי על הבחי' שמתלבשת בהחסד, דחסד (אברהם) הוא בקו הימין, ואלקי אברהם הוא בחי' החכמה, שהיא ג"כ מקו הימין, המתלבשת בחסד, ועד"ז הוא ג"כ ענין אלקי יצחק ואלקי יעקב]. ויתירה מזה, כמ"ש^עא אלקי אבי וארוממנהו, כדאיתא בזהר^עב שאלקי אבי הו"ע אלקי אברהם, ופירוש וארוממנהו, אף שגם מצד עצמו הוא מרומם, היינו, שגם בחי' ח"ע דאצילות (אלקי אברהם) צריך הרמה למדריגה נעלית יותר, וע"ד שנת"ל ששרש הנשמות הוא בבחי' פנימיות א"ק, עד לבחי' גליף גליפו בטה"ע. ומשם היא ההמשכה עד לארץ כנען, שהוא בחינת המלכות. ובכדי שתהי' ההמשכה מבחי' עבר הנהר כו' לבחי' ארץ כנען, הרי זה בכח העצמות דוקא, וזהו מ"ש ואקח את אביכם, ואקח דייקא.

וזהו ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר הוי' אלקי ישראל גו' ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, דכאשר בנ"י באו לארץ כנען, ושם הוצרכה להיות העבודה בגשמיות, החורש והזורע וכו', הנה על זה הי' גילוי הנבואה ליהושע, שהו"ע הנתינת כח על העבודה בדברים הגשמיים שיעשו גם אותם מרכבה לאלקות, שהכח על זה הוא לפי שואקח את אביכם גו' אל ארץ כנען, שהו"ע המרכבה כנ"ל, והאבות המשיכו כח זה לכל ישראל שיוכלו להיות בבחינת מרכבה גם בעסקם בדברים הגשמיים כו', והכח על זה הוא מהעצמות, ואקח דייקא, כי, כל הגבוה גבוה ביותר יורד למקום התחתון תחתון ביותר^עג, לפי ששרש המשכתו הוא מהעצמות, שהוא נמנע הנמנעות^עד ונושא הפכים, ומצד זה היא הנתינת כח שגם הדברים הגשמיים יעשו אותם כלי לאלקות, וישלימו את הכוונה דדירה בתחתונים.

**********

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org