בס"ד. יום א' ט"ו תמוז, במחנה-קיץ "גן ישראל", ה'תש"כ
ברוךא שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזהב. הנהג מ"ש נסים לשון רבים הרי זה כולל (נוסף על ריבוי הנסים) גם ריבוי בנוגע לסוגי נסים, שנחלקים בכללות לב' סוגים, וכמשנת"ל במאמר שלפנ"זד שיש נסים המלובשים בדרכי הטבע, ע"ד הנס דמרדכי ואסתר, שהי' הנס בהתלבשות בלבושי הטבע, שתחילה גזר אחשורוש גזירה ואח"כ ביטל בעצמו את הגזירה כו', ומ"מ יודעים שהי' זה ענין של נס, אלא הי' זה באמצעות דרכי וכלי הטבע, אך יש עוד סוג נסים שלמעלה מדרך הטבע, ע"ד הנס דקריעת ים סוף, וכן הנס דמן ושליו, כמ"ש הרמב"םה שמקום המדבר לא הי' מוכשר כלל למן ושליו, ולא הי' זה בטבע כלל, כי אם נס שלמעלה מדרך הטבע. והחילוק ביניהם הוא אם המשכת הנס היא משם הוי' או משם שדי. דהנה, פירוש שם שדי הוא לא רק שאמר לעולמו דיו, שהו"ע הגבלת העולם, אלא ישנו גם הפירוש שדי באלקותו לכל ברי'ז, שהו"ע המשכת וגילוי אלקות באופן שיהי' די ומספיק לכל ברי'. וזהו ענין נס המלובש בטבע, היינו, שהנס מתלבש בשם כזה שיש בו גם הפירוש שאמר לעולמו די. אך ישנו נס שנמשך משם הוי', דכתיב בי'ח כי שמש ומגן הוי' אלקים, היינו, ששם הוי' לגבי שם אלקים הוא כמו אור השמש לגבי המגן ונרתק, שהוא למעלה מהטבע לגמרי, וממנו נמשכים הנסים שהם למעלה מהטבע לגמרי. ונת"לג שהכוונה היא שב' סוגי הנסים יומשכו מזה לזה כו', וע"ד מ"שט ברוך הוי' אלקי ישראל מן העולם ועד העולםי, שצ"ל המשכת אלקות, שם הוי', מן העולם, עלמא דאתכסיא, עד העולם, עלמא דאתגליא, היינו, שענין האלקות לא ישאר כפי שהואלמעלה מכל העולמות, וגם לא יהי' הגילוי בעלמא דאתכסיא בפ"ע ובעלמא דאתגליא בפ"ע, אלא שיומשך גילוי שם הוי' מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא (ועד"ז בנוגע לענינים שלמעלה מהעולם – ב' סוגי הנסים, נסים שלמעלה מן הטבע לגמרי, ונסים המלובשים בדרכי ולבושי הטבע). ובעבודת האדם הו"ע עירוב רשויות, דהיינו, שאע"פ ששניהם רשות היחיד, עניני קדושה, מ"מ, להיותם ענינים ודרכים שונים זמ"ז, כגון קו החסד וקו הגבורה, הרי עדיין אין זה תכלית השלימות, דכיון שקו אחד אינו מתאים לקו השני, אין כל קו יכול להיות בשלימותו, לפי שיש לו מנגד. וכדי שיהי' ענין השלימות צריך להיות קו האמצעי, תפארת, שענינו בעבודת האדם הוא מדת הרחמים, שמצדה נמשכת השפעת החסד גם במקום כזה שמצד מדת הגבורה לא היתה יכולה להיות השפעת החסד, ונמצא, שזהו ענין שאין עליו מנגד, והיינו לפי שענינו של קו האמצעי (קו התפארת), שכולל הן את הטעמים דקו הגבורה והן את הטעמים דקו החסד, ולאח"ז בא לידי הכרעת המסקנא באופן של החלטה אחת הכוללת את ב' הקוים. וזהו כללות הענין דעירוב רשויות, כמרומז גם בתיבת עירוב שהיא תיבה אחת שכוללת האותיות ע"ב רי"ויא, ע"ב בגימטריא חסד (ולמעלה יותר, כידוע ששם ע"ב הוא בחכמהיב, מקור החסד, ולכן חסד עם הכולל בגימטריא חכמהיג), ורי"ו בגימטריא גבורהיד (כולל גם בינה שהיא שורש הגבורה), ותיבת עירוב שכוללת שניהם הו"ע קו האמצעי, דעת ותפארת, שמאחד (חכמה ובינה, ואח"כ גם) חסד וגבורה. וזהו גם מ"ש ברוך הוי' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, ישראל דייקא, כיון שענין זה הוא עבודת יעקב, בחיר שבאבותטו, קו האמצעי, שהוא בריחטז התיכון המבריח מן הקצה אל הקצהיז (כמשנת"ל בארוכה במאמר שלפנ"ז).
ב) וזהויח גם מ"שיט מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל גו', ומבואר בסידורכ, שכאשר ישנה העבודה דיעקב (הנ"ל), אזי מגיד דבריו גו', היינו, שכל ההמשכות שנימנו לפנ"ז, הנותן שלג כצמרכפור כאפר גו'כא, הנה כל זה ה"ה מגיד וממשיך ליעקב דוקא, להיותו בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה (וכנ"ל שהוא ממשיך ומאחד עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא), משא"כ לב' הקצוות דחו"ג, הרי יצא מהם פסולתכב, כי רק מקו האמצעי אין מקום ליניקת החיצונים כלל. וממשיך לבאר, שגם בסופו של קו האמצעי שהוא בחי' יסוד, שהי' מקום ליניקת החיצונים מבחי' קליפת הערלה שביסוד, הנה ע"י מצות מילה הרי נכרתת קליפת הערלה, וא"כ אין לחיצונים אחיזה כלל בקו האמצעי. וזהו גם מ"שכג ויעקב איש תם יושב אהלים, יושב אהלים הו"ע החיבור והאחדות דבינה ומלכותכד (שהם עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא), וענין זה נעשה ע"י היותו איש תם, שנולד מהולכה, כי, ענין המילה, הסרת הערלה, פועל שלא תהי' יניקת החיצונים אפילו מסופו של קו האמצעי שהוא בחי' היסוד. ולהעיר, שאצל יעקב עצמו לא היתה צריכה להיות העבודה דמילה, שהרי נולד מהול, אלא שאח"כ בעבודה הרי זה ענין מצות מילה, שנעשה איש תם ע"י עבודתו בהסרת הערלה.
אמנם ע"פ האמור לעיל הרי ענין המילה הוא רק כדי שלא תהי' יניקת החיצונים אפילו מסופו של קו האמצעי, ואין זה שייך לעצם הענין דחיבור ואחדות דעלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא. אבל מלשון הכתוב איש תם יושב אהלים, משמע, שמה שהי' איש תם זהו סיבת היותו יושב אהלים, ושיהי' בכוחו לחבר עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא.
ויובן בהקדם כללות הביאור בענין מצות מילה שנצטווה אברהם אבינו, כמ"שכו התהלך לפני והי' תמים, דלכאורה, הרי מצינו שהיו כמה צדיקים ונביאים גם קודם שניתנה מצות מילה, וגם אצל אברהם עצמו מצינו כמה ענינים של נבואה עוד קודם שנימול. ומבואר בזהכז, שכאשר הוצרך להיות גילוי אור עליון נעלה ביותר, הנה בשביל זה הי' צ"ל הסרת הערלה, והיינו, שאפילו עור הערלה דאברהם שלא העלים והסתיר על הגילויים שלפנ"ז, ה"ה מעלים ומסתיר על גילוי אור עליון יותר, שאינו יכול להתגלות אלא ע"י הסרת ההעלם וההסתר כו', שזהו"ע המילה. וזהו גם ענין איש תם יושב אהלים, שמצד גודל מעלת הענין דיושב אהלים,שהו"ע עירוב רשויות, חיבור ואחדות עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, צ"ל תחילה הסרת הערלה (איש תם).
ג) וביאור הענין, דהנה, איתא במדרשכח, ששאל מין אחד את ר' עקיבא, אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת, אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב, והשיב לו משל לשנים שהיו דרין בחצר אחת שצריכים עירוב, אבל אם הי' אחד דר בחצר הרי הוא מותר בכל החצר כולה, אף כאן הקב"ה לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו, מותר בכל העולם כולו. ולכאורה אינו מובן, הרי שאלתו היתה (לא רק על הוצאה והכנסה, אלא) על כל ל"ט המלאכות, שאינן תלויות בחילוק רשויות כלל. אך הביאור בזה, שענין ל"ט המלאכות הוא בירור הניצוצות דתהו, וזהו ענין ששת ימים תעבודכט, כדאיתא במכילתאל זו מצות עשה, שזהו"ע עבודת הבירורים. ובשבת צ"ל השביתה ממלאכה, כי בשבת בורר אסורלא. אמנם, בבחי' שלמעלה מתהו לא שייך כלל ענין הבירורים, ושם מותרים כל המלאכות. וזהו שהשיב לו ר"ע משל מחילוק רשויות, כי, בבחי' שלא שייך בה חילוק רשויות (שזוהי בחי' א"ק, שכולל את כללות הבריאה), לא שייך גם ענין הבירורים, ושם מותרים כל המלאכות, ולכן הקב"ה משיב רוחות ומוריד גשמים ומצמיח כו'. ומזה מובן גודל העילוי דעירוב רשויות, שהו"ע המשכת אור עליון ביותר שלמעלה אפילו מהגילוי אור דיום השבת, שמבטל את חילוקי הרשויות, ועושה מכולם רשות אחת שנקראת רשות היחיד, ליחידו של עולםלב.
וזהו גם ענין המילהלג שדוחה שבת (שכל המלאכות הקשורות עם מילה מותרות בשבת)לד, היינו, שמילה היא למעלה משבת, כי, יום השבת הוא אחד מהשבעה ימים שנקראים שבעת ימי הבניןלה, שיש להם שייכות לסדר השתלשלות, משא"כ מילה היא ביום השמינילו, שזוהי בחינהשלמעלה מכל סדר ההשתלשלות. וזהו שאמרו רז"ללז בהטעם על מילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחת, דפירוש לשון יעבור הוא ע"ד המבוארלח בענין עד יעבור עמך הוי'לט, שהוא למעלה משם הוי', וזהו גם שיעבור עליו שבת אחת, שהמילה היא למעלה מהשבת. וכדי שיאיר גילוי אור היותר נעלה שלמעלה מהשתלשלות (בחי' שמיני), הנה על זה צריך להיות הסרת הערלה, כי, לגבי האור היותר נעלה נחשבת הערלה לענין של העלם והסתר. וזהו ענין איש תם יושב אהלים, שע"י הסרת הערלה (איש תם), יכול להיות נמשך הגילוי היותר נעלה דיושב אהלים, שהו"ע עירוב רשויות, כנ"ל.
ד) אך עדיין צריך להבין בביאור הנ"ל שענין המילה הוא מצד עוצם מעלת גילוי האור, דלכאורה, הרי מבואר בסידור בפירוש מגיד דבריו ליעקב גו', שענין המילה הוא בכדי שלא יומשך תוספת יניקה לחיצונים. ונקודת הביאור בזה, שיניקת החיצונים מהקדושה (בהוספה על מה שניתן להם מצד הבריאה) יכולה להיות גם מצד עוצם מעלת גילוי האור, כי, מצד גודל מעלת האור הרי זה באופן דכחשיכה כאורהמ, ואם צדקת מה תתן לומא, ולכן יכולה להיות יניקה גם לחיצונים, כידוע בענין שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלךמב. ולכן, הצורך בענין המילה הוא לא רק כדי שיהי' אפשר לקבל את עוצם האור והגילוי (ע"י הסרת העלם והסתר הערלה), אלא גם כדי לשלול יניקת החיצונים.
ויובן בהקדם הביאור בענין איסור מלאכה בשבת, שהו"ע השביתה מהמלאכה דעבודת הבירורים כיון שבשבת בורר אסור (כנ"ל ס"ג), שזהו לפי שבשבת נמשך ומתגלה אור עליון ביותר, ואם תהי' אז איזה מציאות לקליפות וחיצונים, אפילו באופן שפועלים בהם ענין של בירור (שזהו אופן מציאותם בימות החול ע"פ התורה), אזי יהיו יכולים לקבל יניקה מהאור העליון שמתגלה בשבת. אך יש בחינה ששם לא אסרה תורה עשיית מלאכה (שזוהי הבחינה שלא שייך בה חילוק רשויות), שזהו מצד גילוי אור עליון נעלה עוד יותר, ששם אין תפיסת מקום כלל למציאות החיצונים. וזהו כללות החילוק שבין שבת למילה, שגילוי האור דיום השבת, עם היותו גילוי אור נעלה ביותר, הרי זה שייך עדיין לסדרהשתלשלות (שבעת ימי הבנין), ולכן מבחי' זו יש אפשרות שיהיו החיצונים יכולים לקבל יניקה (אם יהי' ענין של מלאכה), משא"כ ענין המילה הוא גילוי אור נעלה יותר שלמעלה מכל סדר השתלשלות (שמיני), ששם אין תפיסת מקום כלל למציאות החיצונים. וזהו שמילה דוחה שבת, שנעשים אז כל המלאכות דמילה, כי, מצד גודל מעלת האור שאין בו תפיסת מקום כלל למציאות החיצונים, אין מקום לחשוש לענין של יניקה ע"י מלאכת הבירור, ולאידך גיסא, מצד גודל מעלת האור, הרי המשכתו היא בדרך אתערותא דלעילא, ולא מצד עבודת התחתונים, וענין המלאכה (פעולת המילה) אינו אלא הסרת ההעלם וההסתר שיהי' אפשר לקבל את גודל האור.
וביאור הענין בפרטיות יותר, דהנה, נתבאר לעיל (ס"ג) שהבחי' שלא שייך בה חילוק רשויות היא בחי' א"ק, שכולל את כללות העולמות. אך בבחי' א"ק גופא יש חיצוניות א"ק ופנימיות א"ק, שהם כמו חיצוניות הכתר ופנימיות הכתרמג. דהנה, בחי' א"ק הוא אדם דבריאה דכללותמד, וכפי שמביא רבינו הזקןמה בשם הרב המגיד, שענין א"ק הוא מחשבה קדומה, מחשבה כללית ורצון כללי על כל העולמות. ומובן שענין זה (ששייך לעולמות) הוא רק בחי' החיצוניות. ועל בחי' זו נאמר כחשיכה כאורה, שלכן יכולה להיות משם יניקת החיצונים, כיון שבחי' זו הו"ע הרצון על כללות העולמות, שבזה נכלל גם ענין הקליפות והחיצונים. אמנם, תכלית העבודה היא שתהי' גם המשכת בחי' פנימיות א"ק ופנימיות הכתר, שמצד בחי' זו מתבטלת מציאות החיצונים לגמרי, כמ"שמו וכל אויביך יכרתו. ועז"נמז אם תגבי' כנשר גו' קינך משם אורידך נאום הוי', שגם כאשר תגבי' כנשר, שהו"ע הגבהת החיצונים לקבל יניקה מחיצוניות הכתר וחיצוניות א"ק (בחי' המחשבה הכללית על כל העולמות, שגם החיצונים בכלל זה), הנה משם אורידך, והיינו ע"י העבודה דתורה ומצוות, שזהו שמסיים נאום הוי', דקאי על המצוות שנכללים ונרמזים בשם הוי', כדאיתא בתקו"זמח שהמצוות תלויות באותיות דשם הוי' כענבין באתכלא, שיש מצוות התלויות באות יו"ד של שם הוי' וכו' עד לאות ה"א אחרונהשל שם הוי', ולכן ע"י המצוות ממשיכים מבחי' פנימיות הכתר ופנימיות א"ק, ועי"ז משם אורידך, להיות כל אויביך יכרתו. אמנם, כדי שתוכל להיות ההמשכה מבחי' פנימיות הכתר ופנימיות א"ק, צריך להיות תחילה ענין הסרת הערלה, והיינו, שאע"פ שהערלה אינה מבלבלת ואינה מונעת את הגילוי דבחי' חיצוניות א"ק וחיצוניות הכתר (שהרי בבחי' זו נאמר כחשיכה כאורה, שלכן יכולה להיות משם יניקת החיצונים), מ"מ, כאשר צריך להמשיך מבחי' פנימיות א"ק ופנימיות הכתר (שזוהי התכלית כנ"ל), הנה מצד עוצם מעלת גילוי זה אי אפשר להיות המשכתו אלא לאחרי הסרת הערלה.
וזהו כללות ענין המילה, שהיא בבחי' היסוד, קו האמצעי, שמבריח מן הקצה אל הקצה, מהקצה העליון, בחי' פנימיות הכתר, עד לקצה התחתון, בחי' המלכות, וגם כפי שרגלי' יורדות מותמט, ולכן צריכים לשלול ב' האופנים דיניקת החיצונים, הן היניקה מחיצוניות המקיף, והן היניקה מצד ריבוי הצמצומים, שזהו סוף סדר ההשתלשלות. ומ"ש בסידור שענין המילה מבטל יניקת החיצונים מסוף קו האמצעי (שזוהי היניקה שמצד ריבוי הצמצומים, ולא היניקה מחיצוניות המקיף), הרי זה לפי שגם היניקה מחיצוניות המקיף היא ע"י ריבוי הצמצומיםנ, כי, מצד חיצוניות המקיף, הרי אע"פ שבבחי' זו נאמר כחשיכה כאורה, מ"מ, אין החיצונים יכולים לקבל משם, מצד תוקף האור שמבטל את מציאותם, כי אם ע"י ריבוי הצמצומים, שהאור יורד ומתצמצם בצמצום אחר צמצום עד שנמשך גם ללעו"ז, קליפה וסט"א.
ה) ויש להוסיף ולבאר הענין דב' סוגי הנסים והחיבור שביניהם (שזהו ע"ד הענין דעירוב רשויות, החיבור וההמשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא שנעשה ע"י קו האמצעי, כנ"ל), דהנה, מצינו גבי אחז (שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות כו'נא, היינו, שהי' אז מצב של העלם והסתר ביותר), שאמר לו ישעי', שאלנב לך אות מעם הוי' אלקיך (על ההבטחה בנוגע למפלה של צוררי ירושליםנג, באמרו, שיכול לבחור בא' מב' האופנים) העמק שאלה או הגבה למעלה. ואיתא בזהרנד, העמק שאלה דא אות ה' בתראה דבשמא קדישא, או הגבה למעלה דא את יו"ד רישאדבשמא קדישא. וידוע המבואר בזה בארוכה בביאורי הזהרנה (ובתוספת ביאור ברשימות אדמו"ר הצ"צנו), שישעי' הנביא נתן הברירה לאחז שיברור לו באיזה אופן יהי' לו הנס והישועה, אם ע"י נס המלובש בטבע, שזהו"ע העמק שאלה, מצד אות ה' אחרונה דשם הוי', או ע"י נס שלמעלה מהטבע, שזהו"ע הגבה למעלה, מצד אות יו"ד דשם הוי', כדלקמן.
והענין בזה, כמבואר שםנז שענין הנס המלובש בטבע נמשך מאות ה' אחרונה של שם הוי', ספירת המלכות, שהרי ענין הטבע נתהווה ע"י ספירת המלכות שרגלי' יורדות מות, שיורדת ומתלבשת בבי"ע לברר בירורים, וכמ"שנח ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, והיינו כמו עד"מ הזאב שטורף הבהמה בשדה ומביאה לחורו, וקאי על ספירת המלכות שרגלי' יורדות לטרוף טרף, שהו"ע בירור רפ"ח ניצוצים, רפ"ח עם הכולל בגימטריא טרףנט, ואח"כ היא מעלה אותם למעלה. ולכן נקרא העמק שאלה, שיורדת ומתלבשת למטה מטה בעומק תחת עד לשאול (שאָלה (בקמץ), מלשון שאול). אך הנסים שלמעלה מדרך הטבע נמשכים מהקצה היותר נעלה, שזהו אות יו"ד של שם הוי', שהוא הנקרא הגבה למעלה (ע"ד שמים לרוםס), כי, אות ה' ראשונה של שם הוי', בחי' בינהסא, כיון שמתלבשת בעולם הבריאהסב (התחלת סדר השתלשלות עולמות בי"ע), הרי אין זה הגובה האמיתי, אך אמיתית ענין הגובה (הגבה למעלה) הו"ע אות יו"ד דשם הוי', ספירת החכמה, שהיא נקודה בלבד, להיותה למעלה מסדר ההשתלשלות, ועד לקוצו של יו"ד, שורש החכמה.
[ויש לתווך עם משנת"ל (ס"א) שהנסים שלמעלה מדרך הטבע נמשכים משם הוי', כי, כללות שם הוי' הוא האות יו"ד שבו, וכללות היו"ד הוא קוצו של יו"ד, שממנה מתחילה כתיבת היו"ד. גם יש לתווך עם משנת"ל בהשייכות דב' סוגי הנסים לענין מן העולם ועד העולם, עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, שהם בינה ומלכות, והיינו, שהנסים שלמעלהמהטבע שייכים לבחי' בינה, כי, ידוע בענין אימא עילאה מקננא בכורסיא בתלת ספירן עילאיןסג, שבבינה מאירה גם ספירת החכמה, ועד שהתגלות עתיק היא בבינהסד].
וכללות הענין בזה, שאע"פ שבזמנו של אחז הי' העלם והסתר ביותר (כנ"ל), מ"מ, אמר לו ישעי' שיכול לשאול ולבחור לו ענין של נס, מלשון הרמהסה, כמו הרימו נססו, שהו"ע של התרוממות בגילוי אלקות, לא רק מבחי' האלקות המלובש ונעלם ומוסתר בטבע, אלא גם מבחי' האלקות כפי שהוא למעלה מן הטבע.
ומסיים בביאורי הזהר שם, שאחז לא רצה שיתקדש שם שמים, ועל כן לא רצה כלל לשאול אות, ולא בחר בא' מב' אופנים הנ"ל (וכמשנת"ל שבזמנו של אחז הי' העלם והסתר גדול ביותר, ולא רצה להניח שיהי' גילוי אלקות באיזה אופן שהוא), ולכן אמר לו ישעי' שבעל כרחם יתן להם הקב"ה אות, אלא שיהי' האות מבחי' שם אד', שלכן יהי' הנס ע"י התלבשות בנוהג העולם כו', וכסיום הנבואהסז: לכן יתן אד' הוא לכם אות הנה העלמה הרה ויולדת בן וגו', דעלמה היינו בחי' העלם, והיינו, שהנס נמשך באופן של העלם והסתר.
ו) וביאור הענין בפרטיות יותר, דהנה, גם בנסים המלובשים בטבע, שנמשכים מבחי' העמק שאלה, יש כמה אופניםסח. וכידוע שיש ניסים המלובשים בטבע באופן שאין בעל הנס מכיר בניסו, כדאיתא בגמראסט מאי דכתיבע עושה נפלאות (גדולות) לבדו כו' אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו, והם הנסים שבכל יום ויום שאין מכירים בהם, וכפי שרואים בפרטיות בענין עסק הפרנסה, כמאמר אדמו"ר מהר"שעא שכאשר מתבוננים בענין הפרנסה בזמן הזה רואים שהוא כמו ענין המן, שבאמת הרי זה ענין שלמעלה מדרך הטבע, אלא שהוא מכוסה בדרך הטבע. אמנם, בנסים אלו ההתלבשות בדרך הטבע היא באופן של העלם והסתר ביותר (עוד יותר מהנס דמרדכי ואסתר שהי' בפורים שהי' ג"כ מלובש בטבע),שהנס מושקע לגמרי בלבושי הטבע. ולמעלה מזה הם הנסים המלובשים בטבע ע"ד נס פורים, דאף שביטול הגזירה הי' באופן שאחשורוש עצמו ביטל האגרות הראשונות כו', ע"י דרכים טבעיים, מ"מ, הי' ניכר בזה ענין הנס, ועד שראו כל אפסי ארץ גו'עב, שלכן הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרסעג. אך ישנו סוג נסים נעלה יותר מב' סוגי נסים הנ"ל המלובשים בטבע, הגבה למעלה, שהו"ע הנסים שלמעלה מדרך הטבע, כנ"ל.
אמנם תכלית הכוונה היא שלא ישארו שני סוגי נסים, נסים לשון רבים, נפרדים זמ"ז, העמק שאלה בפ"ע או הגבה למעלה בפ"ע, אלא באופן שגם בהעמק שאלה יומשך הגבה למעלה. ובפרט ע"פ מ"ש הרמ"זעד בפירוש העמק שאלה, שלשון העמק הוא מלשון עמיקא דביראעה, והיינו, שהכח לירידה דספירת המלכות (העמק שאלה כפשוטו) הוא מבחי' החכמה כו' (עמיקא דבירא), וכידוע שאבא יסד ברתאעו. והצ"צ מוסיףעז, שענין שאלה י"ל ע"ד אימא אוזיפת מאנהא לברתאעח (כמבואר הענין במ"א בארוכהעט). והיינו, שבנסים המלובשים בטבע יש גם ענין שלמעלה מהטבע, כי לולי זאת לא יתכן שיהי' בטבע ענין של נס. ועד כדי כך, שבהנס המלובש בטבע באופן של העלם והסתר שמושקע לגמרי בלבושי הטבע, נמשכת ומתגלה בחי' נעלית יותר אפילו מהגבה למעלה, כמרומז בהנבואה הנה העלמה הרה ויולדת בן גו', דאף שהנס הוא באופן של העלם והסתר (כנ"ל), הנה לאח"ז נעשה הענין דיולדת בן, שנקרא בכו"כ שמות ותוארים, פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום לםרבה המשרה וגו'פ, שזהו ענינו של משיחפא.
ז) וביאור הענין בעבודת האדם יובן ע"פ משנ"ת במאמר שלפנ"זפב בענין כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנופג, שכללות ענין העבודה צריך להיות בהקדמת ענין המסירת נפש, מראש צורים,וכפתגםפד כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע דענין המס"נ הוא אַזוי און ניט אַנדערש, שזוהי החלטה קיימת והחלטית ונצבת לעד, באופן של אמת לאמיתו, שזהו ענינו של קו האמצעיפה, שנמשך מפנימיות הכתר, ובעבודת האדם הו"ע פנימיות הנפש, בחי' היחידה. אמנם, לאחרי הקדמת המס"נ צריכה להיות עבודה מסודרת בכחות הפנימיים, שזהו"ע מגבעות אשורנו, באופן של הסתכלות וכוונה וסדר מסודר במעשה בפועל (שהמעשה הוא העיקרפו), ודוקא ע"י עבודה זו נעשה הענין דאשורנו, מקרוב. וכן הוא גם בנוגע לגילוי המשיח שנעשה ע"י כללות העבודה, דכתיב בי'פז הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, דקאי על חמש העליות שבספירת המלכותפח, עד לגבה מאד, שזהו למעלה מבחי' הגבה למעלה, כי, אף שמאד הוא אותיות אדם, הרי זה בצירוף דמאדפט, שלכן הרי זה למעלה מאדה"ר, והו"ע בחי' היחידהצ. ומ"מ נאמר הנה ישכיל עבדיצא, שמגיעים לזה דוקא ע"י העבודה דבחי' עבדי, וכמ"שצב אל תירא עבדי יעקב, שזהו ע"ד הענין דמגבעות אשורנו דוקא. וזהו גם הדיוק בכתוב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, כמשנת"ל (ס"ב) שהו"ע ההמשכה בקו האמצעי, שגם בזה הדיוק הוא יעקב דוקא (אף שמוסיף אח"כ גם ישראל), שהו"ע עבודת עבד. וכן הוא גם בפסוק שבו מדובר אודות גילוי אור המשיח, כמ"שצג אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, דאף שסוכ"ס יהי' וקם שבט מישראל, כמ"ש התרגוםצד ויתרבא משיחא מישראל (שאז יהי' העולם כולו במדריגת ישראל), הרי כל זה נעשה ע"י הקדמת הענין דדרך כוכב מיעקב דוקא, שזוהי העבודה דעבד (יעקב עבדי), הנה ישכיל עבדי. וכן הוא בכללות העבודה בכל יום מימי הגלות [שהרי בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצריםצה, וכיון שכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאותצו,הרי מובן שזהו ענין ביאת המשיח שישנו בעבודת כל יום], שתחילה צ"ל מראש צורים אראנו, שהו"ע המסירת נפש, אבל אח"כ צ"ל מגבעות אשורנו, שהו"ע עבודה מסודרת דוקא, כנ"ל.
ח) וע"י העבודה דמראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, פועלים שיהי' גילוי המשיח (דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל) באופן דאראנו ואשורנו, אע"פ שבזמן ההוא (כשנאמרה נבואה זו) נאמר על זה אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. ובפרט שנוסף על כל עניני העבודה שהיו במשך כל הדורות, היו בינתיים גם עניני נסים כו', ועד להאותות ומופתים שהיו בזמנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, כמבואר בתניאצז (בפירוש מארז"לצח בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים) ענין התגלות אלקות ע"י צדיקים ואותות ומופתים שבתורה, דהגם שהנסים היו בדרכי הטבע, מ"מ, הי' זה באופן שראו כל אפסי ארץ שזהו"ע שלמעלה מן הטבע לגמרי, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"רצט, בעל השמחה, שזהו"ע של הצלת התורה, שהוא למעלה משמחת תורה ולמעלה משמחת בני תורה, ובזה הכל שוין, ומצד זה נדרש ענין של מס"נ, שיהי' לימוד התורה ללא פשרות, וכיון שהלימוד מביא לידי מעשה, נעשה גם קיום המצוות ללא פשרות, אַזוי און ניט אַנדערש (כנ"ל ס"ז). ועל זה אומרים ברוך שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, היינו, שמבקשים שעד"ז יהי' גם בזמן הזה. ועוד זאת, דכיון שניתוספה העבודה בינתיים, יהי' זה באופן נעלה יותר, שיהי' העירוב של כל סוגי הנסים להיות מהם נס אחד וסוג אחד, שעם היותו בטבע, הנה בטבע גופא נעשה ענין של הצלת התורה, שלמעלה משמחת תורה ושמחת בני תורה, שמעורר וממשיך מס"נ בפועל, כפי שהי' בימים ההם, ובמילא פעל גם על כל ההולכים בעקבותיו וכל השייכים אליו, בתוככי כלל ישראל, שתהי' העבודה ללא פשרות, אַזוי און ניט אַנדערש. ועי"ז פועלים שעתה וקרוב יהי' דרך כוכב מיעקב, הנה ישכיל עבדי, ולאח"ז וקם שבט מישראל, עד וגבה מאד, בביאת מלכא משיחא, בעגלא דידן, למטה מעשרה טפחים.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור