ואף כי במשך שיתא אלפי שני ישנם כמה שינויםו, בעליות וירידות,הרי אמר קראז שבע יפול צדיק וקם, שהנפילה היא בשביל הקימה והעלי' שאחר זה, ונפילה וירידה זו מוכרחת היא, וכמבואר בכ"מ בארוכהח, אשר בין מדרי' הקודמת למדרי' נעלית יותר שאחרי' צ"ל בטול באמצע. וגם בסדר הירידה מלמעלמ"ט כן הוא, אשר בין יש ליש צ"ל אין באמצעט.
וזהו שאמר הבעש"טי, שאף שיכול הוא לעלות בסערה השמימה, כמו אלי' הנביא, רוצה הוא לעבור (דורכגיין) הענין דואל עפר תשוביא, והיינו כי הירידה היותר תחתונה, אל עפר תשוב, הכנה היא למדריגה יותר נעלית מאשר עלי' בסערה השמימה.
וכיון שהירידה הכנה מוכרחת היא לעלי' למדריגה יותר נעלית - הרי, באמת, אין זה ירידה כי אם חלק מן העלי' הנעלית יותר.
וכן הוא בכללות ענין הפטירה ואבלות: בנוגע להנפטר, הפטירה היאיב ענין הואל עפר תשוב בשביל העלי' יותר נעלית שאח"כ. בנוגע לאבלים - יבדלו לחיים טובים - ענין האבלות שהוא מוחין דקטנותיב, הוא ג"כ בשביל עלי' למדריגה יותר נעלית שאח"ז.
ויש לומר שזהו ג"כ מתוכן הרמוז בל' הנחמהיג, שכוללים האבל בתוך אבלי ציון וירושלים, כי מדרי' משיח ובהמק"ד השלישי הם נעלים הרבהיג יותר מהמדרי' שקודם החורבן, ומשיח נולד ברגע התכופה לרגע החורבן, וכמסופר באיכ"ריד, היינו שתיכף לירידה היותר נמוכה (אבל לא קודם לזה) התחילה הגאולה.
אלא שצריך האדם ליגיעה רבה ועבודה עד שיהי' במדרי' כזו, שבעת הנפילה והירידה ירגישו בפועל, ולא רק להאמין או להבין, איך שאינה אלא הכנה מוכרחת לעלי' למדרי' עליונה ביותר. וזה צ"ל ג"ככוונת המנחמים, כי רק עי"ז אפשר להנחם באמתטו, בתוך שאר אבלי ציון וירושליםטז.