בס"ד. ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשי"ב

בס"ד. ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

חמשה^א קנינים קנה הקב"ה בעולמו כו', תורה קנין אחד, אברהם קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד^ב. הנה הפירוש הפשוט במארז"ל זה הוא שיש בעולם חמשה דברים שחשובים אצל הקב"ה, ולכן נקראים בשם קנין, שמורה על חשיבות הדבר אצל האדם שנותן עבורו ממון שבו הי' יכול לקנות חיי נפשו^ג. וחשיב החמשה דברים לפי סדר הזמנים. ומקדים תורה, כמארז"ל^ד אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, ואח"כ שמים וארץ, שזהו העולם עצמו, ואח"כ אברהם, ישראל, ובית המקדש, מתאים לסדר הזמנים. וצריך להבין, דלכאורה, לפי הפירוש הפשוט הול"ל חמשה קנינים יש לו להקב"ה, להורות על חשיבותם, ומהו אומרו חמשה קנינים קנה הקב"ה, שמלשון זה משמע שהם קנינים (לא מצד עצמם, אלא) מצד פעולת הקנין שקנה הקב"ה אותם. גם צריך להבין מהו אומרו חמשה קנינים כו' בעולמו, דלכאורה, תיבה זו מיותרת. וביותר אינו מובן, דכיון שחשיב ביניהם שמים וארץ, שהם כללות העולם, שהרי אין לך דבר בעולם שאינו בכלל שמים וארץ, א"כ מהו הפירוש שבעולמו קנה הקב"ה שמים וארץ. וגם מהו הדיוק בעולמו (ולא בעולם סתם), דלכאורה, גם בלאה"כ מובן שהעולם הוא עולמו של הקב"ה, וא"כ למה צריך להוסיף בעולמו דוקא.

ב) והענין בזה, שהחמשה קנינים שקנה הקב"ה הם בעולמו דוקא, היינו, עולם כזה שאין בו נתינת מקום לטעות שהוא רשות בפ"ע, ב' רשויות ח"ו, מפלגך לעילאי כו' מפלגך לתתאי כו'^ה, אלא עולם שניכר בו שהוא עולמו של הקב"ה. וכדי שענינים אלה יתעלו להיות בעולמו, צ"ל בהם פעולת הקנין, וזהו שקנה הקב"ה בעולמו דייקא.וביאור הענין, דהנה^ו, קנין אינו הווית דבר חדש, כי אם, יציאה מרשות המוכר לרשות הלוקח, שמתחלה הי' הדבר ברשות המוכר, וע"י הקנין בא לגילוי אצל הלוקח. ודוגמתו למעלה, שקנין מורה שאין זה התהוות חדשה, יש מאין, כי אם, שבא מן ההעלם אל הגילוי בלבד. וקאי בכללות על עולם האצילות, כידוע^ז בפירוש ברוך קונך ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך עושך^ח, שבוראך יוצרך ועושך הם כנגד ג' עולמות בי"ע, היינו, שהענין דבריאת יש מאין מתחיל מעולם הבריאה, ששם הוא אפשרות המציאות^ט, ועד שבריבוי ההשתלשלות יכול להיות מזה נתינת מקום לטעות שיש ב' רשויות ח"ו, משא"כ עולם האצילות נקרא קנין, ועז"נ ברוך קונך, כיון שאינו התחדשות דבר, יש מאין, כי אם, גילוי ההעלם בלבד, דכיון שעולם האצילות הוא ממוצע בין המאציל להנבראים, היינו, שמוריד וממשיך (ער טראoגט אuראo|) מהמאציל אל הנבראים, הרי מובן שאין בו התחדשות דבר, כי אם, שהענינים שהיו בהמאציל בהעלם, נמשכים ובאים בגילוי. וכיון שעולם האצילות אינו התחדשות דבר, כי אם, גילוי ההעלם בלבד, לכן אין בו נתינת מקום לטעות כו', כי בעולם האצילות כתיב^י לא יגורך רע, וניכר בו בגלוי שהוא עולמו (של הקב"ה), שהרי בעולם האצילות איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד^יא. ונוסף לזה יש גם פעולת הקנין שקנה הקב"ה בהעולם שלמטה, שעי"ז מתעלים גם עניני העולם שלמטה להיות בעולמו (של הקב"ה). ועז"נ חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, שכדי שענינים אלה (שנמצאים בעולם דלמטה) יתעלו להיות בעולמו, צ"ל בהם פעולת הקנין, קנה הקב"ה.

ג) ויובן מענין הקנין למטה, שעל ידו בא הדבר מרשות המוכר לרשות הלוקח. דהנה^יב, יש ב' אופני קנין, משיכה וכסף. ובזה נחלקו ר"ל ור"י^יג, שר"ל ס"ל משיכה מפורשת מן התורה, שכאשר הלוקח מושך את החפץ לרשותו, ה"ה שלו, ועי"ז נתחייב הלוקח ליתן כסף למוכר, ור"י ס"ל שדבר תורה מעות קונות, שגם בנתינת הכסף קנהאת החפץ, ואעפ"כ, מדרבנן בעי משיכה, שאינו קונה החפץ עד שימשכנו לרשותו. והחילוק שביניהם, שבמשיכה, פעולת הקנין היא בכך שמראה שהחפץ נכנס לרשותו, שלכן מהני משיכה רק ברשות היחיד או בסימטא (משא"כ ברשות הרבים)^יד, ועי"ז נתחייב הלוקח ליתן מעות להמוכר כפי שנדברו ביניהם. משא"כ בכסף, פעולת הקנין היא באופן שלא נעשה שום שינוי בהחפץ, ולכן גזרו רבנן שאינו קונה עד שימשוך החפץ, שעי"ז ניכר שנעשה ברשותו. ועד"ז בענין הקנין ברוחניות. דהנה, בנוגע לכל עניני העולם כתיב^טו אשר ברא אלקים לעשות, לתקן^טז, שכל מה שנברא בעולם צריך תיקון, היינו, שמצד הבריאה הוא באופן של העדר השלימות, ומזה מובן שאינו ברשות הקדושה, ברשותו של הקב"ה, דכיון שאיהו שלימותא דכולא^יז, הרי, כל מה שאינו בשלימות אינו ברשותו של הקב"ה, כביכול, רשות הקדושה. ולכן צ"ל ענין העבודה לפעול הקנין דהקב"ה, שכל עניני העולם יתעלו לרשותו של הקב"ה, רשות היחיד דיחידו של עולם^יח, דקאי על עולם האצילות, שנקרא עולמו (כנ"ל ס"ב). ובקנין זה ישנם ב' אופנים, משיכה וכסף. משיכה קאי על עליית כל עניני האדם והעולם שנמשכים ועולים לרשות הקדושה ע"י כללות עבודת האדם באופן של אתערותא דלתתא. וכסף, מלשון נכסוף נכספתי^יט, קאי על האהבה שנמשכת מלמעלה באופן של אתערותא דלעילא. ובזה גופא ישנם ב' אופנים, בדוגמת ב' האופנים בקנין כסף כפשוטו, אם הקנין נעשה ע"י הכסף (דבר תורה מעות קונות) ולאח"ז באה המשיכה, או שהכסף ניתן לאחרי שנעשה הקנין ע"י המשיכה, שדוגמתם בכסף ברוחניות שקאי על ההמשכה מלמעלה, אתערותא דלעילא שקודמת ומביאה לאתערותא דלתתא (כסף שלפני המשיכה), ואתערותא דלעילא שבאה לאחרי וע"י אתערותא דלתתא (כסף שלאחרי המשיכה).

והענין בזה, שבאהבה (כסף) גופא ישנם ב' דרגות, אהבה זוטא ואהבה רבה. אהבה זוטא היא האהבה שע"פ טעם ודעת, שמתבונן שאלקות הוא דבר טוב, ועי"ז נולדה האהבה בלבו. ואהבה זו היא במדה וגבול, דכיון שנולדה ע"י השגת השכל, ה"ה מוגבלת לפי השכל שמולידה, ומה גם שהשגת השכל אינה אלא בדרגת האלקותשמתלבש בעולמות, שהוא במדידה והגבלה. ולכן לא שייך בה ענין של כלות הנפש, שהו"ע שלמעלה ממדידה והגבלה, ועוד זאת, שאהבה זו נולדה ע"י ההתבוננות שאלקות הוא טוב לו. כמ"ש^כ כי הוא חייך גו', ובמילא לא שייך בזה הענין דכלות הנפש שהו"ע שלמעלה ממציאותו. ואהבה רבה היא אהבה שלמעלה מטעם ודעת שנמשכת מלמעלה, היינו, שלאחרי שלימות עבודתו עד מקום שידו מגעת באהבה שע"פ טעם ודעת, אזי מגיע לאהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת, שנמשכת מלמעלה מצד האהבה העצמית דהקב"ה לבנ"י, ועל ידה מתעוררת בלב האדם האהבה המסותרת בטבע כל ישראל מתולדתם^כא, שהיא אהבה שלמעלה מטעם ודעת, ולמעלה ממדידה והגבלה [ובאהבה זו גופא ישנם ב' אופנים. אהבה כרשפי אש, באופן של צמאון מלמטה למעלה, ואהבה בתענוגים שהיא מלמעלה למטה^כב]. וב' הדרגות שבאהבה (אהבה זוטא ואהבה רבה), קשורים עם ב' האופנים שבכסף (אתערותא דלעילא שקודמת ומביאה לאתערותא דלתתא, ואתערותא דלעילא שבאה לאחרי וע"י אתערותא דלתתא), כי, האתערותא דלעילא שקודמת לאתערותא דלתתא (כסף שלפני המשיכה), פועלת את עבודת האדם לבוא לאהבה ע"י ההתבוננות בשכלו, שזוהי אהבה זוטא, וע"י האתערותא דלעילא שבאה לאחרי האתערותא דלתתא (כסף שלאחרי המשיכה), באה האהבה שלמעלה מטעם ודעת, אהבה רבה.

ד) והנה בהקנינים שקנה הקב"ה בעולמו חשיב תחלה תורה קנין אחד, ונתבאר לעיל (ס"א) שזהו מה שאלפיים שנה קדמה תורה לעולם. והענין בזה, שהתהוות העולם הוא מבחי' המדות^כג, כמ"ש^כד זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, וכתיב^כה כי אמרתי עולם חסד יבנה. משא"כ תורה היא מבחי' המוחין, ולכן קדמה לעולם. וזהו פירוש המאמר חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו תורה קנין אחד, שצריך להמשיך תורה, שהיא מבחי' המוחין, ג' ראשונות, בעולם, שהתהוותו מבחי' המדות, ועי"ז נעשה הקנין, שהעולם יתעלה לרשות היחיד, להיות עולמו (של הקב"ה). וזהו גם מה שממשיך שמים וארץ קנין אחד,שע"י התורה נעשה הקנין גם בשמים וארץ שמתעלים לרשות היחיד להיות עולמו (של הקב"ה).

ועוד ענין בתורה קנין אחד, שהתורה עצמה היא א' מהחמשה קנינים שבעולם שהתהוותו מבחי' המדות, היינו, שהחמשה קנינים כוללים את כללות המדות. אברהם הוא בחי' החסד, כמ"ש^כו אברהם אוהבי. תורה היא בחי' גבורה, כמ"ש בתחלת עשה"ד וידבר אלקים גו'^כז דוקא, וכן הוא בלשון חז"ל^כח אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום, גבורה דייקא. ישראל, נוסף לכך שקאי על ז"א, כללות המדות, קאי על בחי' תפארת, קו האמצעי שכולל חו"ג. שמים וארץ קאי על בחי' יסוד, כמ"ש^כט כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא^ל, שהוא בחי' היסוד^לא. וביהמ"ק הוא בחי' מלכות, כמ"ש^לב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לשון שכינה דוקא, דקאי על בחי' המלכות ששוכנת ומתלבשת בתחתונים^לג.

ויש לקשר ב' ענינים הנ"ל בפירוש תורה קנין אחד (שתורה היא בחי' המוחין שלמעלה מהעולם שהתהוותו מבחי' המדות, ותורה היא א' מחמשת הקנינים שהם כנגד המדות), בהקדם ביאור השייכות דתורה לבחי' הגבורה, דלכאורה, הרי התורה היא בחי' חסד, כמ"ש^לד ותורת חסד, וגם, אורייתא מחכמה נפקת^לה, וחכמה היא בקו הימין^לו. אך הענין הוא, שזה שהתורה היא בחי' גבורה הוא ע"ד הענין דגבורות גשמים^לז(שיורדים בגבורה), שאין זה צמצום באופן של דין (צמצום לשם צמצום), אלא אדרבה, באופן של תגבורת החיות, לפי שעיקר ההשפעה בריבוי אור וחיות ביותר אינו אלא ע"י בחי' הגבורות דוקא^לח, והצמצום אינו אלא ענין של התחלקות לטיפין טיפין כדי שתתקבל ההשפעה למטה, כמארז"ל^לט אלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץכו'. ועד"ז בתורה, שגדלה מעלתה ביותר, שקדמה לעולם, להיותה חכמתו ורצונו של הקב"ה, ואורייתא וקוב"ה כולא חד^מ, ואעפ"כ נמשכת ובאה למטה ביותר דוקא, כמארז"ל^מא למצרים ירדתם כו', ולכן בהכרח שתהי' ההמשכה למטה באופן של גבורה (צמצום והתחלקות). ועי"ז פועלת התורה ענין הקנין בעולם.

ה) והנה נוסף על המבואר לעיל שהתורה פועלת ענין הקנין בעולם, צ"ל גם פעולת הקנין בתורה עצמה. והענין בזה, דאף שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה ואורייתא וקוב"ה כולא חד, הרי ירדה למטה ביותר, למצרים ירדתם וכו', ונתלבשה בדברים גשמיים, ועד לטענות של שקר, אם יטעון זה כך וזה כך כו'^מב, שבהכרח שאחד מהם אינו אומר האמת. ומצד ירידת התורה למטה ביותר, יכול להיות שלימוד התורה ע"י האדם יהי' שלא כדבעי, ועד לאופן דמגלה פנים בתורה שלא כהלכה^מג ר"ל, לקנתר^מד, או עכ"פ שלא לשמה אלא על מנת שיקרא רב^מה וכיו"ב. ולכן צ"ל פעולת הקנין בלימוד התורה, להעלותו לרשות היחיד, היינו, שלימוד התורה יהי' באופן שיורגש אצל האדם הלומד שזוהי תורתו של הקב"ה, חכמתו ורצונו ית'^מו.

וענין זה נעשה ע"י הקדמת עבודת התפלה. דהנה, איתא בגמרא^מז אבא בנימין אומר כו' על תפלתי שתהא סמוכה למטתי, ופרש"י שלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל. ובתוס' הקשה לא ידעתי מנא לי' שאסור ללמוד קודם התפלה. אך הענין הוא^מח, דאף שבאמת אין איסור בלימוד התורה קודם התפלה, מ"מ, מצד ירידת התורה למטה, יכול להיות הלימוד שלא כדבעי, על מנת שיקרא רב, לקנתר, ועד למגלה פנים בתורה שלא כהלכה (כנ"ל). ולזה צ"ל הקדמת עבודת התפלה, באופן של ההתבוננות כו', דע^מט לפני מי אתה עומד^נ, ועד שמגיע להמס"נ דק"ש, והביטול כעבדא קמי מארי' דשמו"ע^נא (שניכר ונראה גםבחיצוניות בהכריעה וההשתחואה כו'), שעי"ז נעשה אצלו הענין דאליך הוי' נפשי אשא^נב, לייחדה באחדותך, שהו"ע מס"נ ממש כמו בצאתה מן הגוף שאינה מהרהרת בצרכי הגוף כו'^נג, וע"י הקדמה זו נעשה ענין הקנין בתורה, שלימוד התורה הוא ברשות היחיד, באופן של התקשרות והתאחדות עם הקב"ה.

ועוד זאת בלימוד התורה גופא (נוסף על הקדמת עבודת התפלה), שענין הקנין נעשה ע"י לימוד פנימיות התורה. דהנה^נד, הירידה דתורה להתלבש בענינים גשמיים ועד לטענות של שקר, אינה אלא בגליא דתורה, שהיא בחי' עץ הדעת טוב ורע^נה, משא"כ פנימיות התורה, רזין דאורייתא, שהיא בחי' עץ החיים כו'^נה. ולכן, ע"י לימוד פנימיות התורה נעשה גם לימוד גליא דתורה כדבעי, שגם כאשר לומד עניני התורה שירדו ונתלבשו בדברים גשמיים ועד לטענות של שקר, הנה לא זו בלבד שעניני העולם שבהם ירדה ונתלבשה התורה אינן מבלבלים אותו מלהרגיש שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, אלא עוד זאת, שע"י לימוד התורה פועל שהעולם עצמו יתברר ויתעלה לרשות היחיד, שזהו"ע דשמים וארץ קנין אחד שנעשה ע"י תורה קנין אחד (כנ"ל ס"ד).

ו) ויש להוסיף בנוגע לכללות ענין הקנין, דאף שנתבאר לעיל (ס"ב) שקאי על העלי' לעולם האצילות, שזהו"ע דברוך קונך, הנה באמת קאי גם על העלי' לדרגא שלמעלה מאצילות, שהרי, פעולת הקנין היא ע"י המשיכה לרשות היחיד, יחיד דייקא, ובחי' יחיד היא למעלה מאצילות, כי אצילות הוא בבחי' אחד שלמטה מיחיד. והענין הוא, כידוע ההפרש בין אחד ליחיד^נה, שאחד פירושו שיש התחלקות פרטים, אלא שע"י התבוננות יודעים שבאמת ה"ז אחד, משא"כ יחיד הוא באופן שאין בו התחלקות כלל. וזהו גם החילוק שבין עולם האצילות ולמעלה מאצילות. דהנה, ידוע שיש ג' בחינות עקודים נקודים וברודים^נו. ברודים קאי על עולמות בי"ע שהם באופן של פירוד, עלמא דפרודא^נז (אף שגםבהם יש ענין של אחדות^נח), ונקודים קאי על עולם האצילות, עולם האחדות, דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, אבל מ"מ ישנו ענין של התחלקות דחיוהי וגרמוהי, שאינו דומה אופן היחוד דאיהו עם חיוהי לאופן היחוד דאיהו עם גרמוהי^נט, ונוסף לזה ישנה גם התחלקות האור לעשר ספירות, חכמה כו' חסד וכו', אלא שאעפ"כ ה"ה בבחי' אחד, לפי שנרגש בהם שיש אדון אחד לכל הספירות. ולמעלה מזה הוא עקודים, שכל האורות כלולים בכלי אחד, ללא התחלקות כלל, שזהו"ע דיחיד שלמעלה מאחד. ומזה מובן שאמיתת ענין הקנין שהו"ע העלי' לרשות היחיד, יחיד שלמעלה מאחד, קאי על העלי' לדרגא שלמעלה מאצילות. וזהו אמיתת הענין דשמים וארץ קנין אחד, שתהי' העלי' דכללות העולם (שמים וארץ) לא רק להדרגא דאצילות, אלא גם להדרגא שלמעלה מאצילות, וכמבואר במק"א^ס שאמיתת הענין דדירה לו ית' בתחתונים^סא הוא שיהי' גם הגילוי שלמעלה מאצילות.

וכן הוא גם בנוגע לתורה קנין אחד, שענין הקנין הוא להעלות את התורה לדרגא שלמעלה מאצילות. דהנה, ידוע מ"ש בכתבי האריז"ל^סב בפירוש ועל תורתך שלמדתנו^סג, שתורתך קאי על התורה כפי שהיא באצילות, וזהו על תורתך שבאצילות שלמדתנו בבריאה, היינו שהתורה שלנו היא תורה דבריאה, כמרומז גם בכך שהתחלת התורה היא באות בי"ת, ר"ת בריאה^סד. והפירוש דתורה קנין אחד, הוא, שגם התורה שלנו שהיא בבריאה, ועד כמו שירדה למטה ביותר, למצרים ירדתם כו', תתעלה למעלה, לא רק לדרגת עולם האצילות, תורתך שבאצילות, אלא גם לדרגא שלמעלה מאצילות. ועז"נ^סה דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, היינו, שתורה שלמעלה, תורתך שבאצילות, הי' דוד מחבר בהקב"ה, בחינת א"ס שלמעלה מאצילות. וענין זה נעשה ע"י דוד דוקא, שעבודתו היתה באופן של קבלת עול^סו, כמארז"ל^סז מאי דכתיב^סח נאםדוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה, שקיבל עליו עול תורה ועול מצוות^סט, עול דוקא, שזהו"ע המס"נ והביטול שבעבודת התפלה שלפני לימוד התורה (כנ"ל ס"ה), שעי"ז נעשה הקנין דתורה, להעלות התורה שלמטה ולחברה בהקב"ה, בחי' א"ס שלמעלה מאצילות, בחי' יחיד. ועד"ז בנוגע לשאר הקנינים, עד לבית המקדש קנין אחד, דקאי על בחי' המלכות (כנ"ל ס"ד), שפעולת הקנין הוא שתהי' ההעלאה לא רק לבחי' מלכות דאצילות, אלא גם לבחי' מלכות דא"ס שלמעלה מאצילות, בחי' יחיד.

ז) וזהו תוכן כללות המאמר חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, אשר, ככל עניני התורה מלשון הוראה^ע, הרי גם מאמר זה הוא (לא סיפור דברים בעלמא^עא, אלא) הוראה לכל אחד ואחד מישראל, שכדי שהחמשה קנינים יהיו בעולמו (של הקב"ה), צ"ל פעולת הקנין, קנה הקב"ה דייקא, שנעשית ע"י עבודת בנ"י דוקא, כמשנת"ל (ס"ג) שכל הענינים כפי שנבראו ע"י הקב"ה הם באופן שברא אלקים לעשות, לתקן, שצריך תיקון, והתיקון תלוי בעבודת בנ"י דוקא, שע"י עבודתם מעלים את כל הענינים לרשות היחיד, בחי' יחיד שלמעלה מאצילות. והכח לזה ניתן לכל אחד ואחד מישראל, כדאיתא בתדבא"ר^עב שכאו"א מישראל יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, שבכחו של כל אחד ואחד מישראל לברר את חלקו בעולם ולהעלותו לרשות היחיד, שעי"ז נשלמת הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.

------- * -------

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org