פורים תש״מ

תוכן ענינים

• שיחה א: פורים נקראת בשם "יום טוב", וכל יום טוב ענינו "מועדים לשמחה", בזה גופא - דרגות מחולקות עד ליום טוב (חג הסוכות ושמיני עצרת) שאומרים "זמן שמחתנו", ובפורים השמחה - "עד דלא ידע", למעלה ממדידה והגבלה. דוגמא לזה ממזיגת יין (שמחה) יותר מהגבלת כל כוס לפי מדתו, בכל מאודך - מאד שלך. אצל כאו"א צ"ל העבודה וההכנה לביאת משיח צדקנו - יותר ממדת הכלים שלו.
• שיחה ב: הענין ד"לבסומי" מושלל בכל יום טוב, משא"כ בפורים דאדרבא - "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע". היתרון בזה ע"ד "שטר שיצא עליו ערעור ונתקיימה בעדיו" - לבסומי שמושלל בכל השנה ובפורים חייב לבסומי! הוראה מ"עד דלא ידע" - להתגבר על כל הנסיונות שבאות מצד שכל האדם ע"י ידעה ש"ברכת ה' היא תעשיר". וכן נוגע לחינוך הבנים והבנות, וההוראה ממרדכי שלבש שק אף שאין לבוא אל שער המלך בלבוש שק.
• שיחה ג: ההוראה מקביעות שנה זו: שפורים בא מיד אחר השבת - צ"ל לבסומי יותר שיורגש השמחה יותר מבשבת (משא"כ בכל השנים שאין צריך לזה כיון שבאים מתענית אסתר) דתענוג תמידי אינו תענוג, וכן בנוגע ליין - פנימיות התורה.
• שיחה ד: הוראה מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: לעשות מרבים יחיד, וזה - הן מהרבים שבעצמו, והן מהרבים שמסביבו עד שיהי' צבור - מציאות אחד. הוראה מענין הבחירות (שנשתלשלו מהן) שאף שהמיעוט לא בחר בו מ"מ אח"כ הם ככל הציבור, וכ"ז ע"י אחדות.
• שיחה ה: כל הפרטים נכתבו במגילה, אף אלו שלני תקפו של נס; ההוראה מזה: לפיכך נברא האדם יחיד ללמדו שהוא עולם מלא בכל הפרטים. הוראה משיעור היומי בחומש - מחצית השקל; הוראה ממסירות נפש דעם מרדכי ע"י "פתי יאמין לכל דבר" - זה משה רבינו" (שמו"ר פ"ג), לא יכרע ולא ישתחוה. קטע מהנ"לאודות המצב בארץ הקודש - לא שמים לב לנסים הגלויים וחוזרים עוד פעם על הטעויות החמורות שבמסירות שדות נפט; הדבר היחיד שיש לבחון, לפני שטוענים כי יש הסכמים וכדו', הוא, כהוראת השולחן ערוך - האם מעשה זה יביא לכך ש"תפתח הארץ לפניהם" ח"ו או לא; חובה ליישב את כל הגבולות ולאפשר יישוב יהודי בחברון - יש לעסוק בבטחון המדינה ולא בפירסומים בעתונות; יש ללמוד מהמגילה שהיחס לאומות העולם צ"ל באופן ד"לא יכרע ולא ישתחוה".