הרה"ח והרה"ג הוו"ח אי"א וכו' מהור"י שי'
מכתבו בעתו נתקבל ומוסג"פ קונ' ליט"כ שהו"ל זה עתה.
ובמענה על מה דשאילנא קדמיכון בשו"ע אדה"ז חאו"ח סש"ח ספ"ג שכתוב שם: אסור לשחוק בכדור בשויו"ט כו' ויש מתירין לטלטלו ולשחוק בו ברה"ר. ותמה דהול"ל ולפרש דדוקא ביו"ט מתירין, ולא לסמוך על המבין.
א. הול"ל אפילו ברה"ר, וכשיגרא דלישנא בכ"מ בכגון דא, וכ"ה ברמ"א סתקי"ח ס"א: ומותר לשחוק בכדור אפילו ברה"ר. וראה ג"כ כאן גופא ספ"א: האשה מדדה את בנה אפילו ברה"ר כו'.
ב. כיון דקאי בהל' שבת ולא יו"ט, הו"ל לפרש דין שבת ולסתום דין יו"ט (אם רצונו לקצר ולסמוך על המבין), ולא להיפך.
והנה נלפענ"ד ברור שיש כאן טה"ד. ומתחלה אמרתי שאולי נשמטה כאן תיבה אחת וצ"ל: ולשחוק בו ביו"ט ברה"ר, שהוא כל' התוס' שעליו צוין במ"מ שעל הגליון.
אבל עדיין אין מתורצים בזה שני דיוקים הנ"ל. שוב מצאתי שו"ע רבנו דפוס הראשון וכתוב שם: ולשחוק בו בר"ה - בלא רי"ש בסוף ר"ת זה.
ולכן נ"ל שבגכתי"ק הי' כתוב "ברה"י" - ביו"ד לבסוף. והמעתיק השמיטו בטעות.
ונדפס בדפוס הראשון "בר"ה". ובאו ו"תקנו" בדפוסים שלאח"ז באמרם שפי' הר"ת הוא "ברשות הרבים". והוסיפו רי"ש לבסוף. ובאו בדפוס ווילנא ושלאחריו והוסיפו "תיקון על תיקון" ופירשו הר"ת ונדפס: ברשות הרבים.
ראיתי מי שרצה להגי' בשו"ע סש"ח ספ"ג: ולשחוק בו בשבת ברה"י וביו"ט אפי' ברה"ר. ואין נ"ל, כי אין בנדו"ד הכרח לומר שיוצא מדרך הרגיל נשמטו כמה תיבות.
וכנ"ל, די בהשמטת יו"ד, נקודת משהו, בלבד.
ומדי דברי בטה"ד שבשו"ע רבנו אעתיק מה ששאלוני בשו"ע רבנו חיו"ד סל"ג סק"ב, שפי' המראה שיכולה להחזיר והלעטה שא"י להחזיר. והוא היפך כל המפרשים וש"ס הערוך בשבת קנה, ב. ומנ"ל לאדה"ז חדוש זה.
ואמרתי שאין כאן חדוש אדה"ז, כי אם טה"ד של המעתיק. וגם אדה"ז ס"ל שהלעטה היא כשיכולה להחזיר והמראה שא"י להחזיר. וע"פ ג' עדים יקום דבר: אדה"ז בהל' שבת סשכ"ד ס"ו. הצ"צ בפס"ד כאן חיו"ד סל"ג מהד"ב ס"א וס"ב. הצ"צ שם סל"ג השני מהד"ק ס"ב. - דפשיטא שאם הי' זה היפך דעת אדה"ז לא הי' הצ"צ עובר ע"ז בשתיקה.
ואחתום באיחולי כט"ס ופ"ש כהדו"ש
Kehot Publication Society · commercial
יובא מ: igros-index · Kehot Publication Society · commercial · העותק השמור ב־RebbeHub