אגרת א'תקז

ב"ה, י"א בחודש הגאולה, ה'תשי"ב

ברוקלין,נ.י.

אל תלמידי הישיבות, ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

ברשות הרבנים הגאונים שליט"א, מנהלי הישיבות, הנני פונה אליכם בזה ידידי, תלמידי הישיבות, ביחוד, נוסף על מכתבי הכללי מראש-חודש ניסן.

תחלת חג הפסח, המתקרב ובא אלינו ועל כל ישררל לטובה, הוא עריכת ה"סדר", אשר כל אדם צריך להיות "חרד באימה לקיים מאמר חכמים שתקנו מצות הסדר והגדה... שאין שום דבר ריק בהן".

וכנגד ארבעה בנים דברה תורה בענין והגדת לבנך: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. וסמך, בעל ההגדה, לבן רשע תיכף לבן חכם, ובתוספת וא"ו "ואחד רשע" - וא"ו המוסיף.

זאת אומרתף א) גם לבן רשע יש תקוה, כי המקום מזמין לו בן חכם שיכול להפיע עליו ולעזור לו להיטיב דרכיו - ובלבד שיתוסף, מי שהי' רשע עד עתה, לחכם, וייעשה טפל אליו. ב) אין לחכם לומר מה לי ולרשע, יאבד ברשעו -כ כל ישראל ערבין (ומעורבין) זה בזה, ועל כל אחד מוטל להשתדל להחזירו למוטב, ובלבד שיזכור תמיד שהרשע נתוסף נטפל אליו, להיות מושפע ומקבל מהחכם, ולא להיפך. ג) על החכם לזכור תמיד אשר פתח חטאת רובץ, וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, וצופה רשע (שבקרבו) לצדיק ומבקש להמיתו - ולכן צריך לדקדק על עצמו ביותר, ולבקש רחמים שהקב"ה יעזור לו, שרק בזה - יוכל לו לרשע שבקרבו.

ואם בנוגע לרשע צריך להשתדל לעזור לו (בזהירות הראוי', כנ"ל), על אחת כמה וכמה - בנוגע לתם (טפש) ובנוגע לשאינו יודע לשאול.

וכשהבן חכם מוסיף ומצרף ומזכך ומגבי' את הרשע, והתם, ושאינו יודע לשאול, אשר בכל אחד מהם בא וא"ו המוסיף בתחילתו, וא"ו דא אות אמת, המשכת ורת אמת, אז ממלאים את בקשתנו: ברכנו אבינו כולנו כאחד.

כמו שהי' בעת שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא, ויחן שם ישראל - ל' יחיד.

אשר זהו תכלית ענין יציאת מצרים, כאמור: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה,

אלא שאח"כ גרם החטא ונתגשמו הם והעולם, ועל ידי העבודה עתה, חוזרים ומבררים ומזככים, עד שבימות המשיח יוגמר הבירור ויזדכך גשמיות הגוף והעולם ונגלה כבוד הוי'.

בברכת חג הפסח כשר ושמח.

נ. ב. כתוב המכתב לחה"פ הבע"ל, אבל תוכנו - בכל עת זמנו הוא.

מנחם שניאורסאהן

נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 264.

חרד באימה: מהרי"ל.

רשע תיכף לבן חכם: ובפרט שעפ"י סדר העולמות אבי"ע - צ"ל לבסוף. וראה אבודרהם.

וא"ו המוסיף: כיון דבלא וא"ו אין מקום לטעות - גם לר' יונתן הוא להוסיף (רש"י מנחות צא, רע"א). וכיון דתליא בסברא אין לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים. ועיין בספרים שהובאו בשד"ח כללים וא"ו ס"ק ח-יג.

ועל כל אחד: תניא פל"ב.

לפתח חטאת: ראה תניא פי"ג.

רשע (שבקרבו)... שרק בזה: סוכה נב, ב.

טפש: ירושלמי פסחים פ"י ה"ד.

דא אות אמת: זוהר ח"ג בתחלתו.

כולנו כאחד: תניא פל"ב.

ויחן שם ישראל: מכילתא הובא בפירש"י על התורה.

אלא שאחר כך: תניא ספל"ו.