סי' תקי"ג ס"ד

סי' תקי"ג ס"ד

ואם נתערבה בביצים אסורות כולן אסורות באכילה ובטלטול וכו', ואפילו אם הוא ספק אם נולדה ביו"ט או בחול כולן אסורות וכו'. במה דברים אמורים ביו"ט ראשון, אבל ביו"ט שני של גליות יש להתיר התערובת שנתערב בו ספק ביצה שנולדה ביו"ט אם הוא צריך לביצים הללו לשמחת יו"ט, כיון שאף קודם שנתערבה היו כאן שתי ספיקות, ספק יו"ט ספק חול ספק נולדה ביו"ט ספק נולדה בחול.

ובקו"א סק"ב: אף שאין זה מפורש בהדיא באחרונים מ"מ מסתברא להקל בזה וכו', ואף בלא תערובת היה אפשר להקל לצורך, אלא דמ"מ יש להחמיר מטעם שכתב המג"א בסי' תצ"ז סק"ד דיו"ט שני אין לו דין ספק לפי שלא רצו חכמים לחלק בין ראשון לשני ע"ש. ואף שהש"ך בסי' ק"י סקנ"ו נראה כחולק על זה, הרי כבר השיג עליו הפר"ח שם ודעתו כהמג"א.

מ"ש רבנו שהפר"ח השיג על הש"ך ודעתו כהמג"א, אין כוונתו לומר שדעתו כהמג"א לדינא לאסור ספק מוכן ביו"ט שני, שהרי לעיל סתצ"ז ס"ד פסק הפר"ח להדיא כדעת המחבר דשרי. אלא שיעור הדברים כך הוא, דהש"ך הקשה על מ"ש הרמ"א ביו"ד שם לאסור ס"ס בדבר שיש לו מתירין אם לא לצורך מהא דשתיק ליה להמחבר בסתצ"ז דספק מוכן ביו"ט שני שרי, וכתב לתרץ עפמ"ש הר"ן בפרק אין צדין (ביצה י"ג ע"א ברי"ף) דכיון דאנן לא עבדינן יו"ט שני אלא משום מנהג אבותינו לא מחמרינן טפי מינייהו וכי היכי דלדידהו ספק לדידן נמי ספק, ועפ"ז כתב הש"ך דיו"ט שני קיל מספיקא כיון שאינו אלא מנהג ולהכי אוקמוה אדינא להתיר בו ס"ס. והפר"ח שם (סקמ"ג) השיג עליו וכתב דאדרבה כיון דהוי מנהג הו"ל ודאי וחמיר טפי, אלא דמ"מ לא מחמרינן טפי מאבהתין, אבל להקל טפי מינייהו אין לנו.

והיינו, שהש"ך והפר"ח חלוקים בהא דקיי"ל דיו"ט שני של גליות חשוב ודאי משום מנהג אבותינו בידינו, די"ל בב' אופנים: הא', דכיון שכל עיקר יו"ט שני של גליות הוא משום מנהג אבותינו, הוי ודאי של מנהג בעלמא, וקיל מספק סתם (והכי מסתברא טפי לכאורה, דאיך יהפוך הספק לודאי החמור מהספק מחמת המנהג), והיא סברת הש"ך. והב', דמחמת מנהג אבותינו נעשה יו"ט שני של גליות ודאי דרבנן דחמיר מספק בעלמא, והיא סברת הפר"ח (אלא דמ"מ ס"ל להפר"ח כמ"ש הר"ן דאע"ג דגבן הוי ודאי מ"מ לא מחמרינן טפי מאבהתין). ומ"ש המג"א שלא חילקו בין יו"ט ראשון לשני, אין לזה מקום אלא לפי סברא הב' דיו"ט שני נעשה ודאי דרבנן, אבל לפי סברת הש"ך דקיל מספיקא לא מסתבר כלל שמצד הסברא יהיה קיל מספיקא ואעפ"כ לדינא יהיה חמור מספיקא כדי שלא לחלק בין יו"ט ראשון לשני.

ועפ"ז יתבארו דברי רבנו, דהנה רבנו כתב להחמיר בספק מוכן ביו"ט שני מטעם המג"א בסצ"ד שלא רצו חכמים לחלק בין יו"ט ראשון לשני, והקשה רבנו על טעם זה מסברת הש"ך בדברי הר"ן דיו"ט שני קיל מספיקא, כנ"ל שדברי המג"א לא ניתנו להיאמר לפי סברת הש"ך (והיינו שאינו מקשה ממאי דס"ל להש"ך לדינא להתיר בספק מוכן ביו"ט שני, דבזה הש"ך אינו רק נראה כחולק על המג"א אלא חולק עליו להדיא, אלא מעצם הסברא דיו"ט שני קיל מספיקא). ומסיק שהפר"ח השיג על סברת הש"ך וכתב שלפי סברת הר"ן אדרבה יו"ט שני חמיר מספיקא, ומעתה ניתנת להיאמר סברת המג"א (אף שלדינא גם הפר"ח לא ס"ל כהמג"א אלא כהמחבר, שפסק כהר"ן דשרי ספק מוכן ביו"ט שני משום דלא מחמרינן טפי מאבהתין כנ"ל)¹.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org