שם בקו"א סקי"א
הנה היתר הכנה ביו"ט הוא פשוט בגמרא וכו', וזה הטעם שייך בכל הכנה שאין בה קניית רשות. ומ"ש הט"ז בכל מוקצה שאינו בבעלי חיים, כוונתו דבמוקצה דבעלי חיים צריך לברור מערב יו"ט מה שיצטרך למחר, וזה אסור ביו"ט שהרי הן עדיין מוקצה.
במשנה ברורה (ביה"ל ד"ה ומותר להכין) נדחק הרבה בטעם דין הט"ז שבבע"ח שצ"ל זה וזה אני נוטל אסור להכין מיו"ט א' לחבירו, דלכאורה הרי אין כאן אלא דיבור בעלמא ולמה יאסר. ואילו היה מעיין במ"ש רבנו בקו"א לא היה קשה לו כלל, כי טעם האיסור בבע"ח אינו משום הכנה אלא משום איסור בורר מוקצה כיון שצריך לברור ולומר זה וזה אני נוטל, עיין היטב בדברי רבנו ותמצא כי נכון.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור