שם ס"י
בראש השנה ויום כיפור אין אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, מפני שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון.
דייק לומר שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון, היינו שנתינתם אינה לשמחה ולששון ולכן אין לומר בהם "ותתן לנו וכו' מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", וכמ"ש הב"ח בסוף הסימן וז"ל: אבל ותתן לנו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג הזכרון הזה, דלשון זה משמעו שנתינת ראש השנה ויום הכפורים היא לשמחה ולששון כשאר חגים ומועדים וזמנים, וזה ודאי אינו, אלא לדון לברואי עולם ניתנו ולשוב בתשובה, לכך אין אומרים אותו בשום מקום, עכ"ל. אבל לא בא כלל לומר שאין בהם שמחה וששון, ולכן אינו סותר למ"ש רבנו לקמן ריש סי' תקצ"ז שמצוה לאכול ולשתות ולשמוח בר"ה1. והוא פשוט.
[ובמ"מ וציונים כתב שבסי' תקצ"ז הוא כדעת הגאונים דס"ל שאומרים מועדים לשמחה. ודבריו תמוהים, דא"כ נמצא שרבנו שסותר דברי עצמו, שהרי כאן פסק שלא לומר מועדים לשמחה. ולדבריו גם פסקי השו"ע סתרי אהדדי, שהרי כאן פסק שאין אומרים מועדים לשמחה, ובסי' תקצ"ז פסק שאוכלים ושותים ושמחים בר"ה. אלא מחוורתא כנ"ל].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור