סי' תקפ"ה ס"א
צריך לתקוע מעומד, שנאמר יום תרועה יהיה לכם ולהלן הוא אומר וספרתם לכם, מה לכם האמור שם מעומד כמו שנתבאר בסי' תפ"ט אף כאן מעומד.
הלבוש כאן כתב וז"ל: ועומד התוקע לתקוע, ולא משום שהתקיעה הזאת צריכה להיות מעומד, שהרי אינה לשם מצות תקיעת ראש השנה כמו שיתבאר, אלא משום כבוד הציבור צריך התוקע לעמוד וכו'. אבל בתקיעה שהיא על סדר הברכות שהיא דאורייתא גם השומע צריך לעמוד, משום דילפינן מקרא שצריך לתקוע מעומד, שנאמר יום תרועה יהיה לכם, וילפינן האי לכם מלכם האמור בעומר דכתיב וספרתם לכם, וספירה היא מעומד וכו', עכ"ל. אבל רבנו שינה מדברי הלבוש וכתב שאף בתקיעות דמיושב צריך לתקוע מעומד משום דילפינן לכם לכם.
וטעם הדבר הוא משום דאזדו לטעמייהו: הלבוש אזיל לשיטתו שעיקר התקיעות הם תקיעות דמעומד ותקיעות דמיושב אינם אלא מתקנת חכמים (כמ"ש להדיא), ולכן אין צריך לעמוד בהן אי לאו משום כבוד הציבור. משא"כ רבנו ס"ל להיפך שתקיעות דמיושב הם מדאורייתא ותקיעות דמעומד הם מד"ס, כמ"ש לקמן סי' תקצ"ב ס"ז וז"ל: נהגו כל ישראל לחלק את התקיעות של תורה ושל דברי סופרים לשתי פעמים, ותוקעין מיושב כדי לקיים מצוה מן התורה ומברכין עליהן, וגומרין את המצוה של דברי סופרים בתקיעות מעומד שעל סדר הברכות כמו שתקנו חכמים, עכ"ל. וכיון שלדעת רבנו עיקר התקיעות הם תקיעות דמיושב, לכן גם בהן צריך התוקע לעמוד מעיקר הדין משום דילפינן לכם לכם, ולא רק משום כבוד הציבור לחוד.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור