ובימים שלפני ימי חג הגאולה יב-יג תמוז, ובפרט ומתחיל מיום השלישי בחודש זה, אשר אז (בשנת המאסר והגאולה – שנת ה'פרז"ת) "פנה (כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל הגאולה) אל קהל העומדים שם ללותו ויאמר (בתוך שאר הענינים):
. . . "נאָר אונזערע גופים זיינען איבערגעגעבען אין גלות ושעבוד מלכיות, אָבער אונזערע נשמות האָט מען אין גלות ניט פאַר טריבען און אין שעבוד מלכיות ניט איבערגעגעבען, מיר דאַרפן זאָגען גלוי לעין כל, אַז וואָס עס איז נוגע צו אונזער דת, תורה ומצות ומנהגי ישראל, האָבען מיר אידען אויף זיך ניט קיין דעה זאָגער".
יהי רצון שיתעורר כל אחד ואחת מאתנו, בתוככי כל ישראל, להתחזק ולהוסיף בכל עניני דתנו, תורה ומצות ומנהגי ישראל
– המתחלקים בשלשת הסוגים, שלשה הדברים עליהם העולם (בכלל והאדם – בפרט) עומד: תורה ועבודה (תפלה) וגמילות חסדים (כולל כל המצות),
וימשיך ההתעוררות בפועל ובמעשה שהוא העיקר – בחיי יום יום, שיהי' עוסק "בתורה ועבודה שבלב זו תפלה, ומקיים את המצות באמונה טהורה בקבלת עומ"ש, ואינו מתפעל כלל משום מניעה ועיכוב",
וזה גם יקרב וימהר קיום היעוד: כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה.