שם ס"ט
נהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו ולא יורידן למטה, שמעלין בקודש ואין מורידין. והאר"י ז"ל לא היה מקפיד על זה.
המג"א סק"ו הביא ב' גירסאות בכתבי האריז"ל: גירסא הא' "האר"י לא היה מקפיד וכו' לשום תמיד על צד אחד", וגירסא הב' "האר"י לא היה מקפיד לשום תמיד צד אחד על הראש". ובביאור ב' הגרסאות נחלקו המחה"ש והלבושי שרד: המחה"ש פירש שלפי גירסא הא' קאי על צד הפנימי וצד החיצון של הטלית, ולפי גירסא הב' קאי על צד שלפניו וצד שלאחריו, והלבושי שרד פירש שגירסא הא' מיירי בטלית קטן (דעליה קיימי כל דברי המג"א כאן), וגירסא הב' מיירי בטלית גדול.
ומדברי רבנו מוכח שפירש כהמחה"ש (ועכ"פ לא כהלבו"ש), שהרי רבנו מיירי בט"ג (דהכי הוא סתמא דמילתא וביה קעסיק גם בסעיף הקודם), וע"ז כתב שנהגו לעשות עטרה, ולהלבו"ש מיירי כל זה בט"ק.
ומה שבחר רבנו בגירסא הב' שבדברי המג"א (דקאי אלפניו ולאחריו ולא אפנימי וחיצון), י"ל דהיינו משום שלגירסא הא' דלא גרסינן על הראש אין הכוונה ברורה, וגם לפי גירסא זו אפשר לפרש דקאי אלפניו ולאחריו, והניח ספק מפני ודאי.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור