מאות מ"ם נו"ן שהוא אמצעי' מתחיל לגרש כל רע שנדבק ביסוד דזו"נ שנק' צ"ע וצ"ת כו' וד"ל. (ומה שמתחיל באות א' בברכה אברכה את ה' בכל עת מבואר במ"א בענין ברכת ה' היא תעשיר זה שבת דכתי' ויברך את יום הז' ולכאורה אין ברכה יתירה בשבת יותר מבחול. אך הענין דעליות העולמות דשבת הוא בחי' הפנימי' שעולה מצמצומם בחיצוני' ונשפע בשבת מחיצוני' בלי שום הלבשת הפנימי' בה כלל עד"מ כמו הטרוד להסביר שכל לתינוק שפנימי' השגתו לעצמו מצומצם בהסבר זה וכאשר שובת מזה עולה פנימי' כח השגתו לעצמו ונפשט מהלבשתו בחיצוני' הצמצום שפע זו לתינוק וכן העובד ומתקן בל"ט מלאכו' שמצמצם פנימי' שכלו ומדותיו בעסק זה ואם לא לא הי' מתקן כלום אך תיקון זה שבחכמתו הוא מצמצום פנימי' שכלו בזה החיצוני' ובשביתה נבדל ונפשט הפנימי' מהחיצוני' ויאירו פניו כו'. וכך בל"ט מלאכות דחול מלובש בזה פנימי' דמל' כדי לברר ולתקן כו'. ובשבת שבת וינפש דבורר אסור הרי אתפשטת מלבושהא דפנימי' נפשט מן החיצוני' ועולה לעצמו כו' וזהו שבחי' המל' פושט בגדי חול כו' דהיינו שבחול מלובש ומצומצם אור הבריאה ביצי' כדי לתקן וכן מיצי' בעשי' כו' ובשבת נפשט אור הבריאה ועולה לעצמו כמו שהוא בבחי' פנימי' עצמו' טרם ירידתו ביצי' ונמצא שנק' אור הבריאה בשבת דוקא בחי' בגדי שבת לגבי אור דאצי' משא"כ בחול יורד אור הבריאה ומתעלם ביצי' נק' לבושין דחול כדי לתקן כו' כמו בגדים שמבשל קדירה כו'. וז"ש ה' מלך גאות לבש שבשבת מתלבשת מל' אצי' באו"פ דבריאה שנק' בגדי שבת או בגדי מל' כמ"ש ותלבש אסתר מל' אסתר הוא בחי' מל' שמוסתרת בבריאה ובשבת עולה באצי' אמנם אור הבריאה כמו שהוא עולה מצמצומו ביצירה ומתלבשת בהן ונק' בגדי מל' למל' דאצי' כו'. וז"ש ברכת ה' היא תעשיר בשבת לפי שהברכה הוא בחי' השפעה עצמי' ומקורי' כמו שהוא בפנימי' עצמו' שלמע' מבחי' אור שאינו רק בחי' התפשטות כו'. והיינו אור הבריאה כמו שהוא משא"כ בהתלבשות שלו ביצי' בחול שאינו נק' ברכה רק בחי' התפשטות אור כדי להאיר החשך לתקן ולברר בל"ט מלאכות וה"ז כמו הברכה במעשה ידיו שהוא פנימי' ועצמי' השפע כו' שלאחר התיקון והעבודה כו' ומי שטרח בע"ש כו'. וז"ש אברכה את הוי' בחי' ברכה זו בשם הוי' דפנימי' ז"א ממקור הראשון שהוא יותר עצמי ומקורי והוא אור אבא שבז"א כו' ונק' ברכת הוי' היא תעשיר לזו"נ שבבי"ע וד"ל. (וא"ב זה יש בו רת"ס סת"ר שהן אותיות אמת ואלף מתחיל בברכה דהוי' עד אות מ"ם ומנו"ן ועד תי"ו לביעור כל רע שזהו עיקר האמת שלא יהי' נפסק לבסוף דוקא כמ"ש במ"א בפי' וגם נצח ישראל לא ישקר וכמ"ש אם תשקור לי ולניני ולנכדי שאור החס' אינו מתעבה אבל נפסק משא"כ כי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור