אשים כסותם כו'. אבל בשבת הוא בחי' עלי' המל' דהיינו עליות הדיבור מבחי' הקטנות אל בחי' הגדלות שבדיבור והוא המדריגה הב' דלעיל שהדיבור בא בתכלית הדקדוק כו' כי בשבת א' לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא קטנות הדיבור דע"מ בכלל ובפרט עד בחי' נובלות שבו כו'. וכמ"ש ממצוא חפצך ודבר דבר כו'. (וכמ"ש דט"ס דמל' עולין למעלה בכתר כו') עד"מ שאין הדיבור בענינים קטנים אלא בענינים גדולים וחשובים מאוד שמכלכל דבריו כו' ואז דוקא מבחי' עצמי' כח החכ' שלמעלה מגילוי השכל מקושר ומחובר היטיב בדיבור כנ"ל. וכך בשבת יש עלי' בדיבור בפנימי' אור אבא דאצי' שבז"א שנק' מוחין דגדלות דאבא שבז"א כו' והם מקושרים היטב בדיבור בכל פרט עד אשר אין שם בחי' נובלות כלל ואין החיצוני' מקבלים שם כלל כמו המדבר דברי חכ' עמוקה שכל דבריו בהשכל מאד דברים ברורים ונעלמים מהעלם קדמות אור השכל הזה שבדיבור כנ"ל וז"ש דהמל' אפשיטת מלבושהא כו' דהיינו מלבושי זרים דנוגה מפני שבשבת עולה המל' מבחי' הקטנות הדיבור לגמרי עד"מ כאדם שפוסק מלדבר דב"ט כשצריך לדבר דברי חכ' או דברים חשובים או בבואו לפני מלך גדול שיזהר לדבר דברי מותרות כלל כו'. וזהו אפשיטת מלבושהא לבושים זרים דנוגה והיינו ג"כ ענין מ"ש דכל דינין מתעברין מינה כו' שאין מקום לדיני' קשי' רק מבחי' הקטנות ובשבת מפשטת כל בחי' לבוש הדיבור דקטנות וכמ"ש ודבר דבר כו' וזהו פי' לדוד בשנותו את טעמו שהוא בחי' המוחין שנק' טעם כמו טוב טעם ודעת כו' רק בבחי' מוחי' דקטנות דחול פושט בבואה המל' לפני אב"י מל"ך שהוא פנימי' אבא שבז"א כנ"ל. והיינו בחי' עליות הדיבור בבחי' גדלות המוחין דאבא שנק' גדלות שבדיבור כנ"ל ונק' טוב טעם ודעת (בחי' כתר דחכ') ויגרשהו וילך דפנימי' אבא גדלות המוחין שבדיבור הנ"ל מגרש כל בחי' לבושי' דקטנו' שבדיבור עד שאין שם בחי' מותרות ונובלות כלל שהוא מפני שבשבת לאו אורחא דמלכא לדבר מילין דהדיוטא וממילא נגרש מפניו כל בחי' קטנות דדיבור (ובזה יתורץ גם פשט הפשוט דשינוי לדוד הי' לגריעותא ע"כ ויגרשהו לבחי' הקטנות וילך [ליומין] דחול להסתתר אז עד בחי' צמצומים האחרונים דעשי' שנק' נובלות ומותרות כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק זה בשבת כו'):
(סב) והנה כדוגמא זאת דלדוד בשנותו שהוא בחי' עלי' הדיבור בפנימי' אבא כנ"ל כך הי' ענין כריתו' ברית דאברהם עם אב"י מל"ך כו'. דהנה ידוע בשרש האבות שהן המרכ' לבחי' חג"ת דז"א ואברהם הי' מרכבה לבחי' חסד דז"א. כמ"ש אברהם אוהבי כו' כידוע ובחי' אב"י מל"ך הוא בחי' אור אבא עצמו שממנו מקור המשכו' המוחין לז"א כנ"ל בפי' אבימלך כו' ופיכו"ל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור