סי' תקפ"ח ס"ה
ודין טלטול השופר וכו' אם חל בחול, אע"פ שמותר לטלטלו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו כיון שתוקעין בו ביום ודינו ככלי שמלאכתו להיתר שנתבאר בסימן ש"ח, מכל מקום אסור להשתמש בו וליהנות ממנו בו ביום כגון לסמוך בו את הקערה וכיוצא בזה, שהרי הוקצה למצותו.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: ולהנות ממנו – עיין מ"א שם [סק"ה] לא הזכיר להנות, ולכאורה הוא בכלל להשתמש, ועיין לשונו תקפ"ו סכ"ו. אך לכאורה עפמ"ש בסי' תק"ט סט"ז דהשתמשות הוא בכלל אכילה עי"ש, ועיין קו"א תק"ז סק"ד, ולפי זה כל מוקצה אינו אסור אלא הנאה ע"י השתמשות, ולפ"ז י"ל שכאן בא להוסיף גם הנאה הבאה מאלי'. אך עיין סי' תרל"ח ס"ה לא משמע כן, עכ"ל.
ואיני יודע למה לא ראה בקו"א שם בסוף דבריו: דוקא להשתמש בו או שאר הנאה הבאה לו ע"י שעושה מעשה כו', הרי שהשתמשות והנאה הבאה ע"י מעשה שני ענינים הם (והחילוק ביניהם פשוט), והם הם שני הענינים שמזכיר כאן, ואין שום מקום לחדש שכאן מוסיף גם הנאה הבאה מאלי'. ומה שהביא מסי' תרל"ח אינו ענין לכאן, דהתם בעצי סוכה שרי אפילו להשתמש בהם כל שאינו מפקיע מעליהם קדושת הסוכה. אבל עכ"פ בקו"א שהביא מבואר להדיא ההיפך מדבריו כנ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור