סי' תצ"ט ס"ד
ואין מולחין על גבי העור בשר לקדרה וכו', אבל מותר למלוח עליו בשר מליחה קלה כדרך שמולחין לצלי שיתן המלח טעם בו, דהצלי אינו צריך מליחה כמ"ש ביו"ד סי' ע"ו.
מקור דברי רבנו שטעם המליחה בצלי הוא כדי שיתן המלח טעם בו הוא במג"א סק"ד בשם התוס' (ביצה י"א ע"א ד"ה ושוין). והעיר ע"ז במחה"ש דהיינו דוקא לשיטת התוס', אבל לדידן קיי"ל ביו"ד סע"ו דגם צלי צריך מליחה קצת מדינא (והוא כשיטת רש"י פסחים ע"ד ע"א ד"ה שריא). ונראה שכוונתו לומר שלא בא המג"א אלא לפרש דברי המחבר לשיטתו ביו"ד, שפסק כשיטת התוס' דצלי א"צ מליחה כלל, אבל לדידן בלא"ה צריך מליחה מדינא. אבל בדברי רבנו א"א לפרש כן, שהרי רבנו הביא דברי המג"א לדינא ולא רק בדעת המחבר.
ונראה לבאר דברי רבנו (שהרי לא מסתבר שלדעת רבנו פליג המג"א על הרמ"א ביו"ד, ובפרט כשמקורו באו"ה), דהנה ז"ל הרמ"א ביו"ד שם ס"א: וי"א דצלי בעי הדחה תחילה, וי"א דצריך ג"כ קצת מליחה תחילה. והמנהג להדיחו תחילה, וגם למלחו קצת כאשר נתחב בשפוד, וצולהו מיד קודם שיתמלא המלח דם, עכ"ל. ונראה שהבין המחה"ש דהא דנהגינן למלחו קצת הוא משום דקיי"ל לדינא כדעת הי"א המצריכים קצת מליחה תחילה (והיינו שיטת רש"י הנ"ל), וכ"כ להדיא בפמ"ג שם מש"ז סק"ד.
אבל בדעת רבנו (ולדעתו בדברי המג"א) נראה דס"ל שמדינא מודה גם הרמ"א לדברי המחבר שהעיקר כהתוס' שהצלי א"צ מליחה, אלא שנהגו למלוח לחומרא בעלמא לחוש לדעת רש"י (ודלא כהפמ"ג ומחה"ש שכתב דקיי"ל כרש"י לדינא). ובאמת מפורש כן בדברי הרמ"א גופיה בת"ח (כלל ט' דין א'), דז"ל שם: בשר לצלי אין צריך מליחה כלל, מיהו לכתחילה יש לנהוג כמ"ש מהרא"י בהגש"ד להדיחו ולמלחו קצת כשכבר נתחב בשפוד וצולין אותו מיד, עכ"ל. הרי מפורש מדבריו שאין זו אלא חומרא לכתחילה, אבל מדינא קיי"ל כהתוס' דא"צ מליחה (ועוד הוסיף שא"צ מליחה כלל). ואפשר דנפ"מ להיכא דאין לו מלח, ואינו שעת הדחק (דאז בלא"ה יש להתיר משום דכדיעבד דמי) כיון שיכול למצוא אצל אחר או לאחר זמן, שלהפמ"ג אסור לצלותו בלא מליחה אלא ימתין עד שישיג מלח, ולרבנו אפשר שיכול לצלותו בלא מליחה (וע"ד המבואר בת"ח שם דין ד', עיי"ש). ועכ"פ ודאי דנפק"מ לענין צירוף וכה"ג.
ויש לבאר הטעם שכתבו המג"א ורבנו טעם המליחה כדברי התוס' שהוא כדי ליתן טעם (ולא כתבו שנהגו למלוח קצת לחוש לדעת רש"י), משום דלדעתם אידי ואידי חד שיעורא הוא, דהיינו שבאותו מנהג שכתבו התוס' (למלוח כדי ליתן טעם) נהגו כן בדוקא (לחוש לחומרא לדעת רש"י). ואתו לאשמועינן שיעור המליחה, שהמליחה המותרת ע"ג עור ביו"ט אינה אלא כשיעור נתינת טעם ולא יותר (והוא הוא השיעור דנהגינן ביה לחוש לדעת רש"י)1.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור