ד, א

ושכינים הם דמהיתר יוכל לבא לאיסור אך אין זה רק בהולך בשרירות לבו שהוא ההתפשטות היתירה לילך אחר תאות לבו שזה קשה יותר הרבה מגופה של תאוה הרעה שהיא בלהב ובעומק היותר גדול אבל אם אין לו רצון בהתפשטות התאוה כלל וכלל רק שבהגיע עיתה יתפעל בעומק הרצון וברשפי אש מצד טבעו המחמם או מצד אכילה גסה ושתיה מרובה הנה יש תקוה לעקירת שרשה גם שבודאי נעשה מזה טמטום הלב והמוח עד שכל אוכל דחכמה האלקית תתעב נפשו ויגיע עד שערי מות דאיסור גמור והוא במרירות עצומה עד שיבכה וימאס בחייו וישליך נפשו מנגד למאוס בתאוה כו' והמרירות העצומה הוא שתגיע הצער בנפש עד ערך עומק העונג ורצון עמוק שהיה לו בתאוה זו ואז יעקור הצער והמרירות לאותו הרצון והעונג לגמרי מכל וכל ויטהר לבו לקבל אור פני מלך חיים בעבודה שבלב כמקדם אבל ההולך אחרי שרירות לבו במזיד הרי מובן שאין לו תקוה עוד ויפול הנופל ממילא כי לא יגיע לעולם למרירות העצומה הנ"ל אחר שלבבו שלם ואומר שלום יהיה לי כו' ואין פחד אלקים לנגד כו' גם כי אחריתו בפיו יזכור ויתחרט לפרקים שקר בימינו ואדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה ולא יחיה כי המות נדבק אחריו וד"ל:

(ד) והנה זהו מ"ש בענין להט החרב המתהפכת שטוב ורע דנוגה הטוב יתהפך לקדושה והרע לא יתהפך כו' הנה זהו ההפרש בין עצם חום התאוה כמו שהיא לפרקים ובין התפשטות' בשרירות הלב כנ"ל. ולכאורה איך הטפל יהיה עיקר יותר. אך הנה ידוע דאת זלעו"ז עשה כו' וכמו שיש בקדושה עומק טוב שהוא עומק הרצון ותשוקה לטוב וידוע שזהו נקודת הרצון שממנו יומשך כל רצון ותשוקה לטוב כידוע כך יש בקליפה עומק רע שזהו נקודת הרצון שממנו נמשך מקור כל רצון לרע בתמידות כו' וידוע שבקדושה נעוץ תחלתן בסופן שזהו נקודת הרצון בסוף מעשה כך באת זלע"ז בסוף מעשה דוקא נעוץ תחלת נקודת הרצון והוא מה שהולך בשרירות לבו וכמ"ש והתברך בלבבו לאמר

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org