אגרת ז'תרפז

ב"ה, ד' תמוז, ה'תשכ"א

ברוקלין, נ. י.

תלמידי מחלקה ח' ישיבת בית הלל, פאסייק

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבם כי מתכוננים לסיום שנת הלמודים, ויהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת, וילכו מחיל אל חיל בלימוד התורה וקיום מצוותי' בשמחה ובהידור.

בקראי במכתבם על דבר שעורי הלימוד שיש להם, בודאי למותר להעיר ולהדגיש שלמודי קודש תורתנו הקדושה שהיא חיינו ואורך ימינו, חס ושלום לומר ענין של סיום והפסקה בהם, ואדרבה, עלי' היא למדרגה גבוה יותר בכמות ובאיכות הדורשת מאמצים יתרים לקיים מעלין בקודש, ובזה הנקודה העקרית כמאמר רבותינו זכרונם לברכה גדול למוד התורה שמביא לידי מעשה קיום המצות בפועל בחיי היום-יום ובכל דרכיך דעהו.

למותר להדגיש גם כן שטעות גדול טועים אלו האומרים שיש ענינים בתורתנו שקשה לקיימם או אי אפשר לקיימם, שהרי הוא היפך אמונת ישראל מאמינים בני מאמינים, וגם הוא נגד השכל הבריא, כי כיון שהתורה ומצוות ניתנו מבורא העולם ויוצר האדם מובן מאליו שעוד קודם הציווי נתן הכוחות לאפשר קיומם, כי לא יתכן שהבורא ידרוש מה שהוא נמנע מלקיים, ואין הדבר תלוי אלא בתוקף הרצון.

וזאת להוסיף, שיש לימודים בבית הספר שם לומדים ענינים מחוץ ללימודי קודש ובהם יש סיום והפסקה, הרי כשמתפנים מלימודים אלו מובן שצריך להוסיף בזמן המוקדש ללימודי קודש, לימוד תורתנו תורת חיים וקיום מצוותי' עליהן נאמר וחי בהם, והבטוי זמן "המוקדש" מדוייק הוא, כי ישראל גוי קדוש מקדש כל הזמנים והענינים השייכים אליו ע"י התורה ומצותי'.

בברכה להצלחה מופלגה בהאמור מתוך שמחה טוב לבב.

Kehot Publication Society · commercial