אגרת ז'תשמט

ב"ה, עש"ק י"ג אלול, תשכ"א

ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה - עם המצו"ב.

ויה"ר שיבש"ט בגו"ר גם יחד. וכנרמז (וגם אופן העבודה בזה) גם בראש ותחלת פרשת שבוע זה:

כי תצא למלחמה: היציאה לבד, עוד קודם שיערוך המלחמה

על: באופן דעל ולמעלה מאויביך כי מתבונן ויודע אשר "ה' אלקיכם ההולך עמכם"

אויביך: מלא יו"ד, ל' רבים: אויב בעניני הגוף ואויב בעניני הנשמה. ונכללים בתיבה אחת, כי ישראל הם גוי אחד בארץ, משעבדים הגוף והגשמיות להנשמה והרוחניות ומגלים האחד האמת בהם.

הנה היציאה ובאופן זה פועלת וממשכת, אשר

ונתנו: ל' יחיד. נותן השרש שלמעלה, שהוא היצה"ר (אויב דהנשמה) הוא המלאך המות (אויב דהגוף),

ה' אלקיך בידיך: נתינה גמורה, עד אשר

ושבית שביו: השבי של אויביך. להציל גם מה שהי' כבר בשבי אויביך.

ושייך זה לא רק במי שעבר עבירה כפשוטה ועושה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות ממש,

אלא גם להעלות הענינים דתאוות היתר, שירדו לפי שעה בלעו"ז. ובדרגא נעלית יותר מזה בעבודת הבינוני, שהיא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך - שכח נפשו שמקליפת נוגה נתהפך לטוב ממש. ועבודה שלמעלה מזה - להפוך מדות נפש הבהמית שבלב (שהם ניצוץ אלקי) להיות טוב גמור כמו יצ"ט ממש.

- ובדרך אפשר י"ל, שבזה ג"כ העבודה להעלות מה שעשה - בתומ"צ - סתם לא לשמה ולא שלא לשמה,

שעשיות אלו הן נשארין בחיצוניות העולמות, וכשחוזר ועושה לשמה, הרי גם העשי' בסתם יוצאת מחיצוניות העולמות, מתחברת ומצטרפת לעשי' לשמה ופרחא לעילא למיקם קדם ה' דוקא.

בברכת כוח"ט.

נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 697.

תשובה גדולה: ראה תניא פ"ז.

דתאוות היתר: תניא פ"ז.

מדת כל אדם: תניא רפי"ד.

שכח נפשו: תניא פל"ה.

להפוך מדות: (מדרי' צדיק) ראה תניא ספל"ז, ספ"ט. לקו"ת ד"ה כי תצא (השני) פ"ג.

מה שעשה: ראה תניא פל"ט-מ.

בחיצוניות העולמות: וחזרת הניצוצות צ"ל "לפניך שיוכללו ויתאחדו כו' באוא"ס ב"ה" (לקו"ת סד"ה כי תצא (הראשון)).

• ) מהם בס' אדרת אלי' (לבעהמ"ס משנת חסידים) אוסר בפשיטות. בשו"ת חתן סופר (סקכ"ז) כותב "יש בזה חששות וכמו שכבר נשמע מגדול א' שהרעישו עליו". דרך אגב - מזה מוכח שלא עשה כן החתם סופר, ודלא כמו שאמר לו פ'. ובס' מאסף לכל המחנות קיבץ להקת פוסקים שאין באי הנחת תפלין לא תתגודדו. ועד"ז פס"ד הצ"צ בפס"ד שלו או"ח סרל"ו.