סימן א
ברכת להתעטף בציצית – קודם העיטוף1
עיין ט"ז א"ח סי' תרמ"ג2, בפי' הירושלמי דס"פ הרואה3 נתעטף אומר ברוך כו', דדוקא אחר שנתעטף מברך, בכדי שיהי' עובר לעשייתו, שיש עיקר המצוה אחר העיטוף דהיינו4 לאחוז הציצית כו'. וצ"ע דלא מצינו מצוה לאחוז הציצית אלא בשעת קריאת שמע (כמ"ש בב"י סי' כ"ד ס"ב5 בשם מדרש שוחר טוב6 וירושלמי7). גם מ"ש דעיטוף שמזכיר בברכה היינו לפי שהוא מעוטף ועומד צ"ע, מכל מקום אין מצות אחיזת ציצית רמוזה בברכה. גם מדברי התוס' פ"ג דסוכה דף ל"ט ע"א8, והרא"ש פרק ד'9, שהביאו הירושלמי, לא קאמרי אלא אע"פ שכבר נתעטף מברך, ולאו דוקא אחר שנתעטף. מיהו באמת לשון הירושלמי מוכיח קצת כהט"ז10.
ולכאורה יש לומר דסבירא להו להתוס' והרא"ש דהירושלמי לטעמיה, כמ"ש בהגהות מיימוניות11 ובהגהות אשרי ספ"ג דסוכה בשמו, גבי קטן היודע להתעטף (סוכה מ"ב ע"א), לא סוף דבר להתעטף אלא שיודע להשליך ב' כנפות לאחוריו. והיינו טעמא דלהשליך ב' כנפות לאחוריו הוה מכלל העיטוף. דס"ל דעיטוף היינו כעטיפת הישמעאלים כדעת הגאונים12, ועטיפת הישמעאלים היינו כמ"ש האר"י ז"ל13 שכורך הטלית סביב גרונו ומשליך ב' הכנפות של צד ימינו לאחוריו לצד שמאלו. והתוס' והרא"ש סבירא להו דמפשטא דגמ' דילן משמע דעיטוף היינו כיסוי, וכמ"ש בעל העיטור והטור14. ולכן לא העתיקו האי ירושלמי בספ"ג דסוכה גבי קטן15. אלא דאם כן קשה היכי מוכחי התוס' והרא"ש (סוכה ל"ט ע"א) מהירושלמי דס"פ הרואה דכל זמן שהוא מעוטף ועומד מקרי עיטוף, דילמא שאני הכא שיש עיטוף אחר לפניו דהיינו עטיפת הישמעאלים.
מיהו אפשר לומר דסבירא להו להתוס' והרא"ש, דלהשליך ב' כנפות לאחוריו שבירושלמי ספ"ג דסוכה גבי קטן אינו מכלל העיטוף, ואפילו הכי מברך אחר שנתעטף, שאין העיטוף גמר המצוה עד שישליך ב' כנפות לאחריו, אלא דמברכינן להתעטף משום שהעיטוף הוא תחלת המצוה, ומשום שיש להעיטוף משך זמן כל זמן שהוא מעוטף ועומד טפי עדיף לברך אחר ההתחלה (ובהכי מתיישב מ"ש על הט"ז לשיטתו דיש מצוה אחרת לפניו לאחוז ציצית, אע"ג דמצות אחיזת הציצי' אינה רמוזה בברכה, דעיקר הברכה על העיטוף שהוא תחלת המצוה). אלא דהתוס' והרא"ש לא סבירא להו הכי, דאין השלכת ב' כנפות לאחוריו מצוה כלל, ולא שייכא כלל לגבי עיטוף, וקטן היודע להתעטף לבד נמי חייב בציצית אע"פ שאינו יודע להשליך ב' כנפות לאחוריו, ולכן לא הוכיחו מן הירושלמי אלא אע"פ שכבר נתעטף כו'. אך כל זה דוחק, דמאחר שהברכה היא על העיטוף שהיא תחלת המצוה צריך לברך עובר לעשייתן, ומה בכך שיש עוד מצוה אחרת לפניו, כיון שאין מברך אלא על העיטוף.
אלא יש לומר דהתוס' לטעמייהו בפרק האשה רבה (ד' צ ע"ב16) דמצות ציצית הויא שב ואל תעשה משום דלא מחייב בציצית אלא אחר העיטוף, ואם כן יש לומר דסבירא להו דהיינו טעמא דירושלמי דאין לברך קודם העיטוף, וברכת להתעטף היינו לפי שהוא מעוטף ועומד. אך התוס' בעצמם לא ניחא להא הא סברא17, וכמ"ש בפ' האשה רבה שם, ומיהו קשה מדמברכינן להתעטף אלמא דהעיטוף הויא המצוה, ור"ל תחלת העיטוף, דאם לא כן לא מקשו מידי. ומכל מקום הוכיחו מהירושלמי אע"פ שכבר נתעטף כו'. וכ"כ בתשובת שאגת אריה סי' ל"ב18, דצריך לברך קודם העיטוף דוקא19.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור