סימן א
ב
ומ"מ בנ"ד י"ל דלא מהני תפיסא כל עיקר וחייב לוי להחזירם ליד ראובן מטעם אחר והוא לפי שראובן הוא שליח משמעון ויצטרך לשלם לשמעון אם לא יוכל להוציא מיד לוי כי פשע במה שהפקידם אצלו שהרי כל עיקרו לא שלחו אלא לפי שלא האמין לו ואיך זה הפקיד אצלו וגרע טובא משומר שמסר לשומר שהוא חייב לפי דמסתמא יכול לומר שאין השני נאמן בעיניו כ"ש לוי זה שראינו שאינו נאמן אצל שמעון ואף גם אם לא יכפור אותם לוי לשמעון מ"מ כשיתחייב שמעון לראובן בטו"ת שביניהם מחמת תפיסה זו כגון בס' פלוגתא דרבוותא שיהי' בדין שלהם שלזה מהני תפיסה שלא ברשות לדעת הרש"ל והש"ך והרי ראובן גרם לו הפסד זה במה שהפקיד ביד לוי והוא תפסו שאלמלא לא תפסו לא מתחייב בדין כנ"ל וכיון שראובן מתחייב בדין לשלם לשמעון עבור זה אין לוי יכול לתפוס כמ"ש המרדכי פ' הכותב גבי טענת סטראי הביאו הרמ"א בסי' נ"ח סעי' א' בריש ההג"ה דאחר דחייב השליח לשלם לא יוכל המלוה לעכבם כו' וכ"ד הריב"ש בתשו' סי' שצ"ג הובא ברמ"א שם וכ"פ הש"ך ס"ק ז' ואע"פ שסיימו הריב"ש ורמ"א הואיל ולא יכול לברר שאותו פלוני חייב לו מכלל דביכול לברר פטור. מ"מ היינו בירור גמור שאז גם זולת ההתפסה הי' חייב וא"כ אין השליח חייב לשלם אבל בנ"ד שאין ביניהם רק טו"ת וע"י התפיסה יוכל להיות שיתחייב בדין כנ"ל א"כ השליח מתחייב לשלם להמשלח וכמ"ש הרא"ש בפרק הכותב סס"י ג' ואי לית לי' לב"ח ראי' אלא שמחמת תפיסה הוא זוכה מחייב בקרא לשלומי עכ"ל ולכן אין הנפקד שהוא לוי יכול לתפוס וחייב להחזירם לו:
ובנדון מה שבין יהודה לראובן כיון שראובן הביא הספרים והוא הפקידם וחזקה כל מה שביד אדם שהוא שלו כמ"ש רס"י קל"ג א"כ אינו יכול לתפוס עבור המגיע לו מלוי משל ראובן כלום. והגם שהסמ"ע כ' שדינו של הריב"ש אינו מוסכם לי"א הב' שהביא הרמ"א בתחלת הג"ה הנ"ל מ"מ הרי בתומים שם כ' שז"א כי גם הי"א הב' אינו חולק ע"ז אלא שבענין סטראי יש להם טעם אחר כיון שנתן בסתם איהו דאפסיד אנפשי' והוא דעת מהר"מ ב"ב בתשו' סי' תתי"א ודבריו עיקר בזה למשמעות הגמ' דכתובות פ"ו ע"א שאבימי נתן להם בסתם כו' וגם להש"ך שהי"א הב' חולקים על הריב"ש מ"מ הוא פסק כהריב"ש והביא עוד כמה תשו' שסוברים כן וא"כ לכאורה אין לוי יכול לתפוס ממה שהניח אצלו ראובן כלום:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור