סימן מט
ג
ואחר הדברים והאמת האלה יצא לנו הדין כמ"ש דבענין אורענדא ל"ח הקהל מוחזקים כיון שהשר עצמו ג"כ לא חשיב מוחזק כיון שעיקר הטעם שהמלך חשוב מוחזק הוא מצד דמצי מזבין מנפשי', וזהו מפני שהכל עבדיו וכל אשר להם משועבד לו וכמ"ש רבינו ז"ל בה' גזילה סט"ו וה"ט לא שייך כלל בשר העיר דחשוב כהדיוט כמ"ש מהרש"ל ביש"ש פ' הכונס בי"ד, ומשום שהקרקעות עיקרן שלו ל"ח מוחזק כנ"ל באריכות, וא"כ הקהל הבאים מכוחו לא עדיפי מחמתו רק בהא עדיפא ממנו שצריך המתדיין עמהם להשליש משכון כמ"ש מכבר וכ"ש לדברי רבינו ז"ל כאאדמו"ר נ"ע שכתב שאין המלך יכול למכור חזקתו כו' שלפי"ד וודאי אפי' מחזיקי הקאנטאר בגובערני וגארעדיש ל"ח מוחזקים נגד אנשי העיר. ומ"ש מעל' שלא כ"כ רבינו נ"ע רק לענין מכס כי במכס הוא דבר שבא מעלמא כו' אבל בדבר אורענדע הוא ממש כשדהו כו' חילוק זה לא ניתן לאומרו כלל דבאורענדא נמי לא חשיב שדהו אלא הבית שמוכרים בו היי"ש ושא"ד אבל היי"ש עצמו הוא אינו שלו אלא שאו' שאין רצונו שימכרו בעירו יי"ש אא"כ יתנו לו כך וכך וה"נ ממש לענין מכס הרי המלך אומר שאין רצונו שימכרו בארצו (וארצו הוא שלו ממש) אא"כ יתנו לו כך וכך, וא"כ כשם שבמכס אי"ל זכות זה שיהי' הקונה מוחזק בשל חבירו ה"נ הכא ואף שיכול למכור גוף שדהו וארצו מ"מ כבר נתבאר דלא מה"ט הוא דחשיב המלך מוחזק דזה לא מהני (ונמצא דברי רבינו ז"ל הם סיוע גמור לסברתי דה"ט לא מהני כלל) אלא משום דמצי נחית ומזבן מנפשי' וזכות זה א"י למכור כיון דהא דמצי נחית מדינא הוא משום שהכל עבדיו כו' אלא שכבר כתבתי במכתבי הראשון דלכאורה יש להקשות על סברת רבינו ז"ל ממ"ש בשט"מ פא"נ דמ"ג בשם הראב"ד והריטב"א שהמלך יכול למכור עבור מס אפי' אדם מישראל עד שגופו קנוי להקונה וכי נפיק צריך גיטא דחירותא ושוב מצאתי שכ"כ הרשב"א ביבמות דמ"ו ולולא דמיסתפינא כו' וכ"כ הנ"י וכיון שיכול למכור אפי' גופו למה לא יוכל למכור גם זכות זה שנמשך מדבר זה ואפשר באמת ה"ט [דהנ"י] בפ' הג"ב דסבירא לי' שיכול למכור זכות זה כמ"ש רבינו ז"ל משמו לשיטתו אזיל בהחולץ, אבל רבינו ז"ל שפסק כרש"י ולפירש"י ביבמות דמ"ז לא מיירי כלל מאדם מישראל וכ"פ הרא"ש שם וכ"פ בטוש"ע יו"ד סי' רס"ז דבישראל א"י למכור גופו ואין צריך גט חירות כלל, אלא דהמעיין בטור שם בהרמ"ה יראה דטעמו משום דס"ל דגם המלך עצמו אין לו קנין בגופו של הישראל רק שיעבוד מעשה ידיו עבור מס והשיעבוד באמת יכול למכור כו'. ואפשר ליישב ד' רבינו ז"ל בענין אחר דאפי' להראב"ד וסייעתו א"ש דבאמת אילו הי' מוכר לו גופו מחמת המס הי' יכול למכור אבל גבי מכס הרי אנן סהדי דהמלך אינו מוכר להקונה רק המכס לבד אבל לא גוף של אנשי המדינה והלכך לא חשיב הקונה מוחזק (דהזכות לבד אי"ל) וה"ט שייך נמי בקאנטארין שבגובערנעס וגארידעש:
(אלא שלכאורה עומד לנגדו לשון התה"ד ססי' שמ"א (דקי"ב סע"א) לצורך המושל כו' דכל המושלים כו' דאדעתא דהכי אנו קובעים דירה תחתיהם כו' דמשמע מלשונו דאפי' שר העיר חשיב כמלך לגבי זה אבל באמת ר"ל מושל כמו הדוכסיות שבאשכנז שאין עליהם מלך וכמ"ש מהרש"ל בהכונס שם שזהו מלך קטין, אבל שרים שבעיירות וכפרים שבמדינתנו חשוב ברש"ל שם להדיוטים, ואע"ג שכ' רא"ם והובא במרדכי פ' הנז' וה"ה בכל ההדיוטות שאם קצבו שלא יהנה אדם מארצו שדיניהם דין. מ"מ ה"ט לא סגי רק לענין שאין זה גזילה אבל לא מהני לשיהי' חשוב מוחזק מה"ט כלל ואף גם במ"ש שדיניהם דין פ' רש"ל בהכונס שם דהיינו דוקא בדבר שאינו כנגד הורמנא דמלכא דאל"כ הרי הם ג"כ משועבדים למלך):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור