סימן לז
ב
ועוד יש לזכות להחוכר שלא לקרותו רשע משום כיון דא"א להיות רק פטאשני' אחת בעיר דהכי נהיגי וגם השר לא ישכיר לשנים א"כ ממ"נ הי' מוכרח א' מהן לחוכרה וא"כ מה זכות יש להם יותר מצד האפר שהכינו שאינו רק חלק א' מני עשרה ממה שצ"ל אפר בפטאשני' ולמה הי' לו להניח ריוח מן ט' חלקי' שלא עשו ע"ז הכנה כלל עבור חלק א' מעשרה שהכינו דהא לא עשו עדיין השתדלות אצל השר בחכירות הפטאשני' ואין לדון ע"ז דין עני המהפך רק משום שעשו מעשה בהכנת האפר והרי לא עשו מעשה רק בחלק א' מני עשרה ובשאר כללו' הפטאשני' לא הפכו כלל ואין לקרותו רשע עכ"פ על הט' חלקי' הנותרים וכיון דא"א ליקח ט' חלקי' ממילא הוכרח ליקח כל הפטאשני'. ומה שטועני' בעלי האפר א"כ יניח להם עכ"פ לעשות פאטעש מאפר שלהם על המקח שמשלם הוא להשר. וא"כ נק' רשע. ועוד משום דכופין על מדת סדום כשזה נהנה וזה לא חסר דאע"ג דהפטאשניע הי' חצר דקיימא לאגרא וה"ל זה חסר מכל מקום לגבי חלק אפר שלהם חשוב כמו לא קיימא לאגרא דהא לא הי' חוכר הפטאשניע ע"ד להרויח בחלק זה כדי שלא יהי' נק' רשע במה שרוצה ליקח הריוח מאפר שלהם רק שחכרה מצד כללות ענינה וא"כ לגבי אפר זה חשוב זה נהנה וזה אינו חסר כיון שבהכרח לומר שלא לקחה ע"ד להרויח ג"כ באפר זה. אך י"ל דמ"מ לא עדיף מחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר (אולי הוה ג"כ כגברא דלא עביד למיגר על אפר שלהם שהרי רצו לשוכרה מהשר ולא ממנו והוא לא הי' משיג גבולם בזה כדי שלא לקרותו רשע רק שלקחה משום כללות ענינה ולא אדעתא דאפר שלהם נחית) ורמ"א פסק בסי' שס"ג ס"ו בהג"ה דלא יוכל לכופו לכתחילה שיניחנו לדור בו ואין שייך בכה"ג כופין על מדת סדום וכ"כ התוס' בפשיטות פ"ק דב"ב די"ב ע"ב סד"ה כגון. מיהו טעמא דרמ"א לא שייך כאן דאינו מוצא להשכיר לבעלי אפר אחרים ועוד שיוכל לעשות הכל בפטאשני' שלו. אך בלאו טעמים דהרמ"א יש טעמים אחרים כמ"ש בנמוק"י שם פרק כיצד הרגל ובתוס' שם ד"כ תחלת ע"ב וע' שט"מ שם. והחילוק הוא דבב"ב דאמרינן כופין היינו משום שעדיין אין חלק כל א' מבורר ואנו באין לחלקה ויש לחלקה באופן שזה נהנה וזה אינו חסר דין הוא דכופין משא"כ הכא מה לו בשל חבירו. ולפ"ז צ"ע בנ"ד דלא שייך כ"כ לומר מה להם בפטאשני' של חבירו כיון דהוא לקח מה שהם היו רוצים ליקח ונהי שלא נק' רשע משום דנחית אדעתא דכללות הענין ולא אדעתא דאפר דידהו מ"מ שמא בכה"ג כופין כו' וצ"ע די"ל כיון שעכ"פ בהיתר חכר אותה מעתה מה להם בשלו דאפי' את"ל כיון דלא לקח אדעתא דאפר דידהו ה"ל כחצר דלא קיימא לאגרא לגבי אפר זה מ"מ אין מחוייב להניחם להשתמש בשלו ועוד דהא בח"מ סי' שס"ג כ' אם חסרו דבר מועט כו' ע"ש ובנ"ד ג"כ יוכל להיות חסרון מועט להחוכר מעשיית פאטעש להם שיתייקר שער דמי עצים. אכן כ"ז אם האפר שהכינו הי' רק מעט אבל אם הכינו אפר לרוב הצריך להפטאשני' והוא חכר הפטאשני' על סך אפר שלהם שיוכרחו למכור לו י"ל דדמי ממש לדינו של המ"ב הנ"ל אות א':
נת' עוד טענה לזכות החוכר כיון שהכינו אפר רק חלק א' מעשרה שצריך בהפטאשני' מהכ"ת יחוייב להניח העסק החכירה בט' חלקים שלא עשו הכנה לזה ואם מחוייב להניחם לעשות פאטעש מאפר שלהם ג"כ י"ל שאינו מחוייב כיון דבהיתר חכר מה להם בשלו אך אם האפר שלהם מספיק וחכר הוא על סמך אפר שלהם י"ל דמוחין בידו:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור