אגרת ז'תנה

ב"ה, כ"ו תשרי, תשכ"א

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ כו'

מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן

שלום וברכה!

במענה למכתבו ממוצש"ק בראשית, ובהקדמה שמובן וגם פשוט שאין כאן מקום לבקשת סליחה וכיו"ב, שהרי בדברי תורה המכתב מדבר, ובפרט בענינים הנוגעים לפועל, והרי צודק גם בסיום מכתבו, שזהו ענין הנוגע לרבים, כיון שנראה לרבים.

ובתוכן הקושיא או ההערה, הנה ההנהגה שכותב, ז.א. שלא לנגוע כלל בפיאות הראש, לא ראיתי' בתוככי חב"ד, ואדרבא.

ואפשר לומר בזה כמה טעמים, ואולי גם הטעם שרומז גם במכתבו, שלא לערב הארות של שני תיקונים מהי"ג תיקונים דדיקנא קדישא, ובכל אופן הרי מפורש שהאריז"ל הי' חותכן ומקצרן במספרים (שעהמ"צ וטעמ"צ פ' קדושים).

וע"פ האמור הרי חלה על זה הוראת חז"ל הוראה ברורה, במסכת דמינה אזלינן (סוכה לב, ב):

רב אחא ברי' דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא. עיי"ש ברש"י.

ואת"ל הרי כ"ש וק"ו בנדון דידן, שבזה לא רק דבור הרב אלא מעשה הרב.

בכבוד ובברכה.

ע"פ הנ"ל מבואר - שהקושיא ורבה היא אדרבה על אלו שאין נוגעין כלל - היפך ממעשה רב דהאריז"ל החי. ועיין ג"כ דרכי תשובה ליו"ד סקפ"א שדינים הן וכו'. ובדרכי חיים ושלום סתת"פ שלא לכוף הפאות אחורי אזנו (איברא מה שציין שם המלקט לז"ח וכו' - וצ"ע דכפשוטו - בז"ח וכו' המדובר בשערות הגדלות אחורי האוזן).

ז"ע נתקבל מכ' והגלוי שלאחרי הנ"ל. ות"ח.

Kehot Publication Society · commercial