סי' קע"ד קו"א סק"ז, גם ביין הרא"ש יחידאה הוא כו': ובלאו הכי צ"ע ברא"ש, דהא ב' כוסות2 נמי אינן באין להמשיך כו' אלא משום מצוה. וצריך לומר דדמיא לקידוש שבא בשביל הסעודה. ולעיל בסי' ד' כתב דהוא הדין להבדלה3. אלא ודאי דהכי קאמר כיון דאשכחן דבא להמשיך כו' הוא הדין נמי באקראי פוטר4 וכיון דפוטר א"צ ברכה. והיינו דקאמר5 כוס שני למה כו' מכלל דעל כוס ראשון אתי שפיר וצ"ע. ולפי זה גם מ"ש בסי' קע"ז6 בשם המ"א אם אוכל מעט פת כו' יש להסתפק כו' יש לפשוט הספק, וילמד מיין להרא"ש. ואפשר דסמך עמ"ש7 דהתוס' לא סבירא להו כרשב"א בפירות כו' [פי' דאם כן לא] לטעון ברכה לפניו, והרשב"א סבירא ליה כהרא"ה כו'. וזה אינו, דיש לומר דגם הרשב"א מודה בתוך הסעודה, ואם כן הרשב"א והרא"ש שוין, וגם התוס' מודו להו, וכל זה צ"ע.