שארית יהודה
סימן יג
סימן יג
מתנה על מנת להחזיר בחמץ
הנה בשו"ע סי' תמ"ח ס"ג סיים1 אבל לא מתנה ע"מ להחזיר כו', ומשמע שפירש כן גם דעת הרמב"ם2 דלא אתי אלא לאפוקי כהאי גוונא. ולפי זה מה שכתב דעבר על ב"י וב"י יש לומר דאזיל לטעמיה בפירוש המשנה דנדרים פ"ה (דמ"ח ע"א) גבי מתנת בית חורון3, שענין ההערמה שהיה ניכר שבשביל כך נתן המתנה הוא שאלולי המתנה לא היה אביו יכול ליהנות כו', וכן משמע בחיבורו4 עיי"ש. ואם כן גבי חמץ נמי אלולי המתנה היה אסור בהנאה אחר הפסח5, לא דמי לשאר מתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה כדאמרי' (סוכה דף מ"א ע"ב) ובכמה דוכתי, דהתם שאם לא היה נותן היה שלו כל זמן שירצה, וכן גבי הפקר לזמן6 (דנדרי' פ"ד ד' מד ע"א), הגם שהיה חייב במעשרות מכל מקום כל תבואת השדה חוץ מן המעשרות היו שלו גם בלא ההפקר, אם כן מה שהפקיר השדה כולה אין בזה משום הערמה. ועוד דעל כל פנים אם היה אחר זוכה לא היה חוזר אליו כלל. משא"כ הכא כל עיקר המתנה הוא כדי שיחזור אליו (אך מדברי הרא"ש פרק יש נוחלין7, וטור חו"מ סי' רמ"א8, משמע קצת דהערמת בית חורון בענין אחר, וכמ"ש בתוס' פרק יש נוחלין (דף קל"ד ע"א) שלא היה יכול המקבל לעשות ממנה כלל. ואפשר9 שלזה כתב בהגהות מיימוניות פ"ו דשבת10, דאין זה אלא חומרא בעלמא גבי חמץ).
אך לשון הרמב"ם11 עצמו מבואר כמ"ש הרדב"ז12 דשום תנאי לא מהני, והיינו טעמא דעל כל פנים כל שלא נתקיים התנאי הרי הוא בספק, אלא שלאחרי כן נקנה למפרע כמ"ש שם הרדב"ז, הא למה זה דומה להרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז (גיטין עד), דקיי"ל13 והיא תתן ולאחר לא תנשא כו'. הגם דהתם לכתחלה קאמר, אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא, ולהרמב"ם14 מיירי דוקא בתנאי דאם, ולא בעל מנת כו', מכל מקום היינו דוקא בתנאי שבידו לקיימו, אבל הכא הרי התנאי ביד האין ישראל. ומשום הכי נמי לא דמי לסי' תמ"א15 לאין יהודי שהלוה, דהתם התנאי ביד ישראל16 כו', ולישראל שהלוה לא דמי17, דהחמץ של אין יהודי הוא18, ומשום הכי דוקא אם הגיע אחר הפסח ולא פרעו כו', הא אם פרעו שפיר דמי, אע"פ שכל ימי הפסח היה בספק.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- שארית יהודה
- מזהה
- rh-yrfvy8yr
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.