סימן יג

סימן יג

מתנה על מנת להחזיר בחמץ

הנה בשו"ע סי' תמ"ח ס"ג סיים¹ אבל לא מתנה ע"מ להחזיר כו', ומשמע שפירש כן גם דעת הרמב"ם² דלא אתי אלא לאפוקי כהאי גוונא. ולפי זה מה שכתב דעבר על ב"י וב"י יש לומר דאזיל לטעמיה בפירוש המשנה דנדרים פ"ה (דמ"ח ע"א) גבי מתנת בית חורון³, שענין ההערמה שהיה ניכר שבשביל כך נתן המתנה הוא שאלולי המתנה לא היה אביו יכול ליהנות כו', וכן משמע בחיבורו⁴ עיי"ש. ואם כן גבי חמץ נמי אלולי המתנה היה אסור בהנאה אחר הפסח⁵, לא דמי לשאר מתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה כדאמרי' (סוכה דף מ"א ע"ב) ובכמה דוכתי, דהתם שאם לא היה נותן היה שלו כל זמן שירצה, וכן גבי הפקר לזמן⁶ (דנדרי' פ"ד ד' מד ע"א), הגם שהיה חייב במעשרות מכל מקום כל תבואת השדה חוץ מן המעשרות היו שלו גם בלא ההפקר, אם כן מה שהפקיר השדה כולה אין בזה משום הערמה. ועוד דעל כל פנים אם היה אחר זוכה לא היה חוזר אליו כלל. משא"כ הכא כל עיקר המתנה הוא כדי שיחזור אליו (אך מדברי הרא"ש פרק יש נוחלין⁷, וטור חו"מ סי' רמ"א⁸, משמע קצת דהערמת בית חורון בענין אחר, וכמ"ש בתוס' פרק יש נוחלין (דף קל"ד ע"א) שלא היה יכול המקבל לעשות ממנה כלל. ואפשר⁹ שלזה כתב בהגהות מיימוניות פ"ו דשבת¹⁰, דאין זה אלא חומרא בעלמא גבי חמץ).

אך לשון הרמב"ם¹¹ עצמו מבואר כמ"ש הרדב"ז¹² דשום תנאי לא מהני, והיינו טעמא דעל כל פנים כל שלא נתקיים התנאי הרי הוא בספק, אלא שלאחרי כן נקנה למפרע כמ"ש שם הרדב"ז, הא למה זה דומה להרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז (גיטין עד), דקיי"ל¹³ והיא תתן ולאחר לא תנשא כו'. הגם דהתם לכתחלה קאמר, אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא, ולהרמב"ם¹⁴ מיירי דוקא בתנאי דאם, ולא בעל מנת כו', מכל מקום היינו דוקא בתנאי שבידו לקיימו, אבל הכא הרי התנאי ביד האין ישראל. ומשום הכי נמי לא דמי לסי' תמ"א¹⁵ לאין יהודי שהלוה, דהתם התנאי ביד ישראל¹⁶ כו', ולישראל שהלוה לא דמי¹⁷, דהחמץ של אין יהודי הוא¹⁸, ומשום הכי דוקא אם הגיע אחר הפסח ולא פרעו כו', הא אם פרעו שפיר דמי, אע"פ שכל ימי הפסח היה בספק.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org