שעו

ההלכות, שהם מבחי' סתימא דכל סתימין כמ"ש בת"א בד"ה יביאו לבוש מל' ובהביאור הראשון^ח. ואינם דומים לנביאים שהם נו"ה שיבטלו לע"ל, שג"כ אין הפי' שיבטלו לגמרי, אלא שנגד הגילוי שיהי' לע"ל מבחי' הוא לא יעלו בשם ע"ד שרגא בטיהרא כו'. אבל הלכות לא יבטלו ששרשם גבוה יותר מבחי' הוא סתים והיינו בחי' סתימא דכל סתימין, וה"ה כמו שתודה לא תבטל, שההודאה בבחי' אוא"ס עצמותו ומהותו שזה יהי' גם לע"ל כו', ולכן נאמר תודה והלכה בפסוק אחד שיש להם השתוות זל"ז).

ובזה יובן משארז"ל במשנה ריש פ"ה דמנחות כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהם באות חמץ (הנה סתם קרבנות נק' ג"כ בשם מנחה^ט, כמ"ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וכתי' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, הרי שהי' בכורות צאנו נק' בשם מנחה, והגם שקרבן מנחה הי' קרבן בפ"ע שהם מנחת סלת ומחבת כו', אך כל התורה היא כלל ופרט, ושרש) ענין המנחה בכלל הוא בחי' העלאת מ"ן, ולכן מנחה ר"ת מ"ן ח' ה'^י, מ"ן הוא בחי' העלאת מ"ן, וח' הוא בחי' מזל השמיני ונוצר ובחי' חכ', ובחי' ה' הוא בחי' מל', והיינו להמשיך ע"י העלאת מ"ן מבחי' מזל השמיני ובחי' חכמה במל'. ובזה יובן ענין המנחה ששלח יעקב לעשו עזים מאתים שלא כסדר הקרבנות דעכשיו, והיינו כי לע"ל אהפוך אל עמים שפה ברורה, והיינו ע"י העלאת מ"ן ובירורים דתיקון יהי' בירור דתהו, ולע"ל יהי' הגילוי. ולכן הריעו לה' כל הארץ לע"ל כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו', ויעקב נגד חלקו בירר אותו לפי שעה ולכן ארז"ל שבאותה שעה נכמרו רחמיו כו' ונשקו בכל לבו, כמו שפי' רש"י והוא מהמד"ר במקומו, ולכן הקריב המנחה שלו באופן אחר עזים מאתים שלא כסדר הקרבנות דתיקון כ"א לפי קרבנות דתהו שיעקב ידע ענינם, וזהו ענין המנחה בד"כ.

ומעתה יובן ענין החמץ שבמנחת תודה ושתי הלחם, דהנה ההפרש בין חמץ למצה הוא בין ח' לה'^יא, שהה"א יש לו פתח קטן בין גגו ובין רגל השמאלי, והיינו כי פיה פתחה בחכמה כו', כי חמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות בחי' גבורות, ומזה יכול להיות יניקה לחיצונים כי מבחי' נה"י (והיינו רגל השמאל שבחי"ת) יכול להיות יניקה לחיצונים, ובדרך פרט מנה"י גופא הנה יניקתם הוא מקו השמאל (והיינו בחי' ספי' הוד שבנה"י שיכול להיות נמשך יניקה לחיצונים, כי ההוד לא נתקן עדיין, שהנצח נתקן ע"י שאמר שמואל לשאול וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם,

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org