תקפט

נעשה לנשמע^ח, ואם לא היו מקדימים לא הי' נמשך כלל, וכאן אומר שע"י נעשה ונשמע שהם תומ"צ ממשיכים הב' כתרים.

והענין דהנה מה שהקדימו נעשה לנשמע הוא ביטול גדול מאד שמא יאמר להם דברים שאין בכוחם לעשות זה, מ"מ אמרו נעשה הוא ביטול לבעל הרצון שלמעלה מרצונות פרטים. והענין דהנה צ"ל איך ע"י המצות למטה כמו ע"י תפילין ממשיכים מוחין לז"א והלא תפילין כותבין בדיו גשמי על קלף גשמי ואיך ממשיכים עי"ז, וכן צדקה שהוא להחיות רוח שפלים וע"י שישראל עושה למטה צדקה גורם למעלה ג"כ^ט להחיות רוח שפלים, דהנה לגבי א"ס העולמות בכ"מ שנדבר הם שפלים ודלים וע"י המצות ממשיכים באצי', ואיך בכח האדם להמשיך זה. דהנה האבות המשיכו זה ע"י המס"נ אבל אנו שמניחים תפילין בלי מס"נ וגם בלי כוונה רק כוונה הפשוטה לשעבד הלב והמוח, וכן בצדקה רק להחיות רוח שפלים, איך ממשיכים עי"ז. אך הנה כך עלה ברצונו שע"י הרצונות פרטים ימשיכו למטה, בשבת (שאחר ששת ימי החול, וע' לעיל במאמר של שבת הקדום^י) נמשך מוחין דאבא וביו"ט מוחין דאימא וע"י תפילין מוחין לז"א. והנה כדי שיהיו הרצונות פרטים, דהנה רצון אותיות צנור והוא הצמצום הראשון, וצריכים להמשיך מבעל הרצון שיומשכו הרצונות פרטים, וזהו ע"י הביטול לבעל הרצון שלמעלה מהרצונות פרטים ועי"ז יומשכו הרצונות פרטים. וזהו שאמרז"ל וכי אדם זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל ערש"מ מלאכתן נעשה ע"י אחרים וכמו שנא' ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל ערש"מ מלאכתן נעשה ע"י עצמן, וכמו שנא' ואספת דגנך. והקשה בתוס' והלא ואספת דגנך הוא בפ' שני' ושם נא' והי' אם שמוע תשמעו, ותירץ אין ערש"מ כ"כ, והיינו שערש"מ אך אינו כ"כ, וזהו שלא נא' שם בכל מאדכם^יא דכתי' בכל לבבכם ובכל נפשכם, ובכל מאדכם לא נא', ולכן נק' אין ערש"מ. ממילא מובן במקום שנא' בכל מאדך נק' ערש"מ שהוא הביטול לבעל הרצון שלמעלה מרצונות פרטים, ועי"ז ממשיכים הרצונות פרטים. והגם שמה תופס מקום בלי גבול האדם לגבי א"ס, אך כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כוחן, כשהוא נותן נותן לפי כחו וכמ"ש הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה, וכשהוא מבקש מבקש לפי כחן שור או כשב או עז ואינו מבקש איל וצבי רק דבר המצוי. וזהו מפני שהקדימו נעשה לנשמע הו"ע הביטול לבעל הרצון עי"ז ממשיכים אח"כ ע"י המצות שיומשך למטה.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org