שהוא הפרשת הארה מעצמותו כו', והנה לפ"ז משמע שיש שייכות וערך עכ"פ לפי שהוא הארה מעצמותו כו', וצ"ל שהרי כתי' אין ערוך אליך שאפי' ח"ע אין ערוך אליו. אך הענין הוא דבאמת שהוא הפרשת הארה מעצמותו, אך ההארה הנ"ל אינו מאיר כמו שהוא, שאם הי' מאיר כמו שהוא לא הי' באפשרי להתהוות עולמות כלל רק שהיו בטלים ונכללים בעצמותו כו', אלא הארה הנ"ל אינו מאיר כ"א ע"י צמצום וירידה, כדמיון הארה היוצאת דרך שערות הראשכא שצומחין ויונקים מן המוחין שבראש דרך הגולגלתא החופפת על המוחין, שמעלמת ומסתרת את המוחין עצמן שלא יהיו בגילוי, כדי שעי"ז תצמחנה השערות מעצם הגולגלתא החופף ומכסה על המוחין, והארה ההיא מצומצמת מאד עד שאין לה ערך ויחוס עם הארת המוחין עצמן כמו שאין ערך ויחוס לשערות עם המוחין, שהרי אפי' אם מגלחין את השערות לא ירגיש כאב במוחין כלל. ועכ"ז יונקי' השערות מהמוחין כו', ולכך יש בשערות ג"כ קדושה וכמ"ש בנזיר קדוש יהי'כב גדל פרע שער ראשו, ולכך גם בכהנים קדושתם תלוי' בשערות, אך עכ"ז הוא רק הארה מצומצמת מהמוח כו'.
וכך ככל המשל הזה ויותר מזה לאין קץכג הוא ענין התהוות החכמה מלמעלה מן החכמה מאור א"ס ב"ה שהוא רם ונשא כו' יותר מהתהוות המדות אהוי"ר מן החב"ד, שעצמיות החב"ד הן מלובשות במדות, אבל התהוות החכמה מאוא"ס ב"ה אין עצמיות אוא"ס ב"ה מלובש בה אלא הארה מועטת ומצומצמת מן ההעלם, דהיינו לאחר ההעלם וההסתר עצמיות אוא"ס ב"ה וכמ"ש ישת חשך סתרו שמסתתר בבחי' חשך והעלם להיות גילוי ההארה בבחי' חכמה ראשית גילוי ההשתלשלות, וזהו אבא יונק ממזלא כו' שהוא רק המשכה בדרך צמצום והארה. והנהכד תחלת בריאת העולמות הי' מפני כי חפץ חסד הוא, אך מה שבטובו מחדש בכ"י מעשה בראשית, מחדש בבחי' יש מאין מבחי' חכמה וצמצום בכל יום כי בכל יום מתחדשת הארה אחרת (וגם בכל שעה מתחדש צירוף ש' הוי'כה כו') באתעדל"ת תליא מילתא, וצ"ל בחי' צמצום והעלם זה גם באתעדל"ת, והוא להיות בחי' בטל רצונך כו' דהיינו לצמצם ולכבוש את כל רצונותיו אשר לא לה' המה, הן במחשבה רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, והן בדבור שלא להיות דבורו ורוח פיו כרצונו, והן במעשה עוצם עיניו מראות ברע ולא תתורו אחרי לבבכם כו' בין באיסור בין בהיתר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור