אגרת ג'רצז

ב"ה, כ"ג שבט, תשט"ו

ברוקלין.

שלום וברכה!

נתקבל מכתבו בו כותב - אף בקיצור נמרץ ע"ד ביאתו שלום ואשר הסדר והשלום בביתו ומשפחתו, ולפלא שאינו מזכיר אם נסתדר בהעבודה בהישיבה ע"פ דבורו עמי קודם נסעו, ובטח ימלא בהזדמנות הבאה.

ומ"ש שמאז עלה במחשבתו שיסתדר בירושת"ו ויוכל להקדיש יותר מזמנו לעבודת השם, אבל מדי פעם ישנם טרדות ומניעות. - הנה בודאי לדכוותי' ידוע שמאז ומתמיד הי' באופן כזה כיון שדברי תורה נקנים דוקא ע"י יגיעה וכמרז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין, ויגיעה פירושו לא רק בהבנת והשגת הדבר אלא גם יגיעה להסיר הבלבולים מבחוץ, שעפי"ז מובן הדיוק במשנה שמזכיר אופן הלימוד וקיום התורה מתוך עוני וביטול התורה מתוך עושר, אבל אינו מזכיר האופן דקיום מתוך עושר (דמה שאינו מזכיר דביטול התורה מעוני לא קשיא כי על זה לא תמיד מענישים וכמרז"ל שדוקא הלל מחייב את העניים), ולכן דרכה של תורה פת במלח וכו' והזהרו בבני עניים דוקא ונקנית במיעוט תענוג וכו', וכשזוכים מצליח השי"ת אשר לאחר שעומדים בנסיון במשך תקופה הראשונה דהעלמות ומניעות שלא לשים לב להן, הנה הולכות ופוחתות המניעות כו' עד שבטלים לגמרי, ובפרט ע"י לימוד התורה נשמתא דאורייתא הנקראת בזהר הק' עץ החיים ומבלי כל תערובות (עיי"ש ח"ג קכד, ב).

תקותי שנזכר מזמן לזמן על מה שנדברנו אודות נחיצות לימוד זה של נשמתא דאורייתא פנימיות התורה ומקיים ג"כ בפועל ועקימת שפתיו הוא מעשה (זוטא עכ"פ*) - מביאה אח"כ ג"כ לתוספת במעשה ממש.

בברכה המחכה לבשו"ט.

Kehot Publication Society · commercial