אגרת ד'תעא

ב"ה, כ"א סיון, תשט"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו המהיר מיום שהוכפל בו כי טוב. הנה לאחר כל האריכות איני מבין מפני מה צריכים לנהוג בבלתי סדר, בה בשעה שאפשר לעשות הדברים בסדר.

וכוונתי שנהוג בכל העולם אשר כשרוצים להודיע ע"ד איזה ענין השייך להנהלת מוסד בית ספר וכיו"ב אין סומכין על זה שבמקרה פגשו את מי שהוא מהנהלה ובין כל הדבורים שטעקט מען אריין עטליכע ווערטער בהנוגע לענין זה אלא שנכנסים להמשרד במיוחד עד"ז ואומרים שברצונו לעשות כך וכך, וכבר ידוע הוראת תורתנו, שכל הנאמר מחוץ לבית דין, איז ניט נוגע, ועד"ז הוא בכגון דא [...] אפילו את"ל שהי' המשרד בריחוק מקום עאכו"כ שיום יום עוברים על פתחו.

ובמ"ש אודות צווייטע ראסע וכו', הרי אפילו את"ל שהמצב כפי שמתארו במכתבו אי אפשר לתרץ העדר הסדר של אחד ע"י עולה הנעשית ע"י השני ובפרט שסו"ס לאזט זיך דאס אויס להתלמידים, והם הרי בודאי אינם אשמים בהעדר קבלת הלימודים.

ובודאי למותר לעוררו על הכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם שמשם מוכח ופשיטות הכתוב הוא דכפנים לפנים הוא לא שאם השני מביט בעין רעה צריך להיות בזה כמים הפנים לפנים אלא דוקא להיפך, ולא עוד אלא שאפילו במקום ספק כך צריכה להיות ההנהגה וכמו שמסיים באגה"ק ס"ב וכולי האי ואולי כו'.

בברכה לקירוב הלבבות אמיתית ולהתבוננות בזה ע"מ להביא בפועל בלב שלם.

Kehot Publication Society · commercial