אגרת ד'תתיא

ב"ה, ה' מ"ח, תשי"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ג תשרי, בו כותב אודות עבודתו בשטח חינוך הבנות על טהרת הקדש, ועל המצב המר שאין המשך לחינוכן של אלו התלמידות במוסד שלו, ולכן איזה מהן נסחפות בזרם וכו', וזה עורר בו שאלה אם מותר לו להמשיך להתעסק בתור מחנך בחינוך כזה כיון שהאחריות מקבל הוא על החניכות.

ולפלא נתינת מקום גם לספק בזה, כיון שלפי השערתו מספר הרבה מהחניכות נשארות במחנה החרדים לדבר ה' ואפילו נפש אחת מישראל ה"ז עולם מלא, ובפרט שאין כל ספק שאפילו אי אלו היוצאות למחנה זר, נשאר בהן רושם עמוק של שנות החינוך המסורתי שקבלו, רושם הפועל לא רק בהנוגע למחשבה אלא גם למעשה, וכנראה במוחש, אף שפשוט שמוכרח הדבר לחפש דרכים לסדר החניכות הבוגרות בסביבה חרדית, וגודל הדבר אין די באר, ובפרט שהסיכוים להצלת חניכות אלו גדולים כיון שמשך כמה שנים נמצאו בסביבה מסורתית, לא אפונה אשר רבות כבר חשב בבעיא זו ואופן פתרונה, אתענין לדעת המסקנות שלו בזה שבטח עכ"פ חלק מהם יש להגשימם בחיים, וידוע מאמר חז"ל אל תהי מפליג לכל דבר, והרי ראינו בתקופתנו כמה מאורעות שלא הי' כל מקום בשכל שיתגשמו פעם, ועדיין התקופה של הנהגה בלתי רגילה ומאורעות יוצאות מגדר המשוער מראש לא נסתיימה כלל וכלל, וכנראה אפילו בחיי היום יומים, והרי הובטחנו שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות.

ואשרי חלקו וחלקם של כל אלו העוסקים בחינוך על טהרת הקדש אשר בתקופה זו עומדים בפרץ להציל נפשות ישראל מרוחות הבלתי מצויות ומים הזדונים, אשר הצלה זו היא לא רק לחיי העולם הבא אלא גם בחיי העולם הזה.

ובודאי אשר בתכנית המוסד אותו מנהל, מקום חשוב ניתן ללימוד השקפת עולם יהדותית, והעיקר ללימוד הלכות הצריכות בחיי היום יומים, וכפי שראינו בהנסיונות במדינת רוסיא, הרי לימודי החסידות ועניניהם מחסן את הלומד וביתו ביותר וביותר אפילו במצב שלימוד המוסר וכיו"ב לא החזיק מעמד, ואף שצריכים להיות חזק בבטחון שלא יהיו ח"ו רדיפות באופן כזה עוד אפילו במדינה ההיא ועאכו"כ במדינות אחרות, אבל הנסיון בעושר ובחופש והעדר עול לפעמים קשה הרבה לעמוד בו מאשר בנסיון ע"י עוני ורדיפות.

בברכת הצלחה בעבודתו בקדש ולבשו"ט בכל האמור.