אגרת ח'שכד

ב"ה, ז' שבט, תשכ"ב

ברוקלין.

אנ"ש שליט"א אשר ב...

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

זה מזמן רב ביותר וביותר שאין מהם כל ידיעות מפעולותיהם בהפצת המעינות וכן לא מפעולותיהם בהפצת עניני יהדות בכלל,

שהביאור בזה אפשרי ביאור פשוט: שאין פעולות, וביאור ע"פ ציווי חכמינו ז"ל ומודגש בתורת החסידות, שישנן פעולות כהנה וכהנה, אלא שאין מודיעין עד"ז.

הצד השוה שבשני האופנים, שאין מקום לכתיבה מכאן והתעוררות ועאכו"כ לתביעות בהאמור.

ולא עוד אלא שגם חשש בדבר, ואולי יותר מחשש, וע"פ ציווי חז"ל כשם שמצוה לומר וכו' כך מצוה שלא לומר כו'.

ולהעיר ג"כ ממסכת חולין (צד, א) אל יסרהב כו' ויודע בו וכו'.

דזוהי סיבת ההפסק בכתיבה והתעוררות לפעולות, ואין בזה מקום לפירושים אחרים.

ובעיקר באה ההודעה עד"ז - בכדי לשלול בהחלט אפשרית הפירוש, שזה שהפסיקו לעורר מפני שמי שהוא מסכים להנהגה "דואני את נפשי הצלתי", ובלשון המורגל בין אנ"ש "א צדיק אין פעלץ"; כי אם אך ורק - שכנראה אין בידי למחות, או (ע"פ הסדר השני דלעיל, דמחויבים לדון לכף זכות) שישנן פעולות כהנה וכהנה.

ויה"ר בעמדנו ימים ספורים לפני יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, עשירי בשבט הבע"ל, שכאו"א ילמוד ממסירת נפשו של בעל ההילולא, מס"נ על פעולות עם הזולת [שהרי בנוגע לעצמו הוא, ע"ד דברי האריז"ל ומפורש בדברי רבנו הזקן (בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשו"ע - פוסק בנגלה דתורה -) הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל כו' ולא הוצרכה כו' רק להמשיך אור לתקנה וכו'],

שיעשה הוא ככל יכולתו ועוד יותר מזה - בפעולות מתאימות לרצון ותקות בעל ההילולא, והובטחנו הבא לטהר מסייעין אותו.

בכבוד ובברכה

מובן שאין בהנ"ל כלל וכלל ענין של קפידא ח"ו וכיו"ב, כ"א (באם אופן הא', ח"ו, צודק) צער על העדר כל מעשה בהנ"ל, בה בשעה שממה"מ הקב"ה הוציא אבן היקרה שבה תלוי חשיבות כתר המלכות מן הכתר ושחקה וכו'. וד"ל. ובמילא אין מקום כלל לכתוב לכאן הצטדקות וביאורים וכו'. וה"ז ענין שבין אדם למקום.

מ. שניאורסאהן

Kehot Publication Society · commercial