אגרת ח'תלה

ב"ה, י"ב סיון, ה'תשכ"ב

ברוקלין, נ. י.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו בצירוף דו"ח מבית הספר לנערות ומפני הטרדות נתאחר עד עתה האישור.

בודאי לדכוותי' למותר להדגיש גודל האחריות המוטלת על מחנך בכלל ועל מנהל מוסד חינוך בפרט לנצל כל כשרונותיו להחדיר בתלמידים או תלמידות יראת שמים טהורה במידה הכי גדולה, וכמובן וגם פשוט באופן מעשי, כוונתי שרגש היר"ש יתבטא בהנהגה יום-יומית ובמעשה בפועל. ובהביא בחשבון אשר בתקופתנו זו כמה רוחות בלתי רצויות ובלתי מצויות מנשבות בחוץ, והשפעת הרחוב על-פי רוב חותרת תחת יסודות התורה והמסורה, נוסף על הנסיונות הרגילים בדרך החיים של הנוער, לכן אם רוצים שהתלמיד או התלמידה ישמרו על דרגא מסוימת בדרך התורה והמצוות, הרי מוכרח להעניק להם כל עוד נמצאים בין כתלי ביה"ס מידה גדולה וגדושה יותר בכדי אשר לאחרי השפעת הרחוב והחוץ תישאר אצלם לכל הפחות המידה המינימלית של ענייני קדושה וטוב באורח חייהם.

והרי גם זה מהחילוקים שבתקופתנו זו ממה שהי' בימי זקנינו ואבותיהם, אשר בימיהם ההנהגה על-פי תורה ומסורה הי' דבר פשוט, ועיקר תפקיד החדר והישיבה הי' להוסיף ידיעות בתורה ועניני', מה שאין כן עתה, שברוב המקרים על ביה"ס לחנך את התלמיד והתלמידה בעניני דתנו ותורתנו הנצחית, מתחיל מא"ב של הנהגה מתאימה וכו'.

ובבואנו מחג השבועות, זמן מתן תורתנו, מודגשת אחריות זו על-פי מאמר רבותינו ז"ל שלא ניתנה התורה אלא עד שנעשו בנינו ערבים בעדינו, וק"ל.

בברכה להצלחה בעבודתו בקודש.

Kehot Publication Society · commercial