כבוד המשתתפים בהתועדות יום הבשורה
גאולת רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע,
בנועם נתקבלה הידיעה על דבר השתתפותם בהתועדות י"ט כסלו, יום גאולת רבנו הזקן וגאולתנו ופדות נפשנו.
ויהי רצון שהתעוררות יום סגולה זה תומשך בכל ימות השנה ועד למעשה בפועל - שהוא העיקר: התחזקות בלימוד התורה, נגלה וחסידות, ובקיום המצות באור והתלהבות. וכל זה - באופן דמוסיף והולך.
וע"פ תורת הבעש"ט אשר מכל ענין יש ללמוד מוסר השכל בעבודת האדם לקונו, הרי כן הוא גם בענין הסמיכות דיום י"ט כסלו לימי החנוכה,
כי הנה ידוע אשר מאסרו של רבנו הזקן הי' בעבור שיטתו להפיץ חלק התורה שהי' עד אז בבחינת רזי תורה - להפיצו עד שיגיע חוצה בהבנה והשגה. וגאולתו - במובן הרוחני - הוא הסכם ונתינת כח מלמעלה להפצה זו, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור - ככל חלקי התורה שנצטווינו להעלות בקדש.
ועוד להוסיף - שאפילו אם בדורות הקודמים, שראשונים כמלאכים, לא הי' הכרח בהפצה זו, הרי כשנתמעטו הלבבות - ההכרח גדול ביותר. וכידוע המשל של רבנו הזקן - לאבן טובה שהיתה בכתר המלכות והיא נזר ועיקר הכרת. אבל כשנחלה בן המלך ועד שבא לידי סכנה - ציווה המלך והוציאו האבן מן הכתר ושחקו אותה הדק היטב במים בכדי להשקות את בן המלך - על הספק אולי תגיע טיפה אחת לפיו ושב ורפא לו.
וע"ד זה בנר חנוכה: קשור הנס בנרות המנורה שבבית המקדש. ובביהמ"ק עצמו - לא בעזרות ולא באולם, כי אם בהיכל פנימה, אבל בעקבות מלחמת היונים וריבוי החשך - הוקבעה מצות הדלקת נרות ע"י כל אחד ואחד בביתו, גם בחוץ לארץ ואפילו בזמן הזה, ולא עוד אלא שידליקם על פתח ביתו מבחוץ. וכלשון המדרש הובא ונתבאר ברמב"ן - דוקא נרות אלו אינן בטילות לעולם.
אין אור אלא תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור - וכשמתרבה החושך אז אדרבה מוסיפים אור ומצווים להאיר לא רק את הבית פנימה אלא גם על פתח ביתו מבחוץ.
ויהי רצון אשר כאו"א יעשה בזה ככל המוטל עליו, הלוך והוסיף באור -
עד אשר יאירו את חשכת הגלות ואת חושך העולם ובאופן דאתהפכא חשוכא לנהורא,
ויקוים היעוד: לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהי' לך לאור עולם וגו'.
Kehot Publication Society · commercial
יובא מ: igros-index · Kehot Publication Society · commercial · העותק השמור ב־RebbeHub