אגרת ח'תקסח

ב"ה, ג' טבת, תשכ"ג

ברוקלין, נ. י.

לכבוד מר שלמה שי' טל

ירושלים תובב"א

שלום וברכה!

הנני לאשר קבלת מכתבו מכ"ז בכסלו והקודמו עם הנספחים. וכמובן שתמים דיעה אני אתו בדבר גודל ההכרח לעסוק בחינוך על טהרת הקדש, שאם תמיד הי' כך, על אחת כמה וכמה בימינו שנתוספו בהם שני שוניים עקריים: מצד אחד יש למלא החלל העמוק שנשאר לאחרי הגזירות וההשמדות של שליש מעמנו בני ישראל, ומאידך יש לנצל ההתעוררות הרוחנית בכלל, ואצל הנוער בפרט, התעוררות לחפש ולבקש את האמת, אף שחלק מהם עדין לא יודעים מה מבקשים, וחלק מהם מכירים כבר בהצורך לשוב אל המקורות.

וגדול העושה ומעשה בחינוך בפרט, שכל שנוי לטוב אצל הנוער משפיע על כל החיים. ובקשר עם זה מוסג"פ העתק שיחה על החובה להאזין לקול ילד בוכה.

ולתוכן מכתבו, מובן שכשלוחינו יבקרו בארצות שכותב ישתדלו להפגש עם אותם שכותב עליהם, וכדרכם להפגש עם עסקני המקום, אף שעד עתה ארצות אלו לא נכללו בתוך ארצות הביקור מפני ריחוק המקום וסיבות אחרות.

כיון שבאים אנו מימי החנוכה, אביעה ברכתי ותקותי שכל אחד ואחד, בתוך כלל ישראל, יעשה ויוסיף בנר מצוה ותורה אור, בלי פשרות ובשלילת אפילו מגע זר, שזה גם כן כהוראת ימי חנוכה, כשבאו להדליק המנורה הי' שמן זית, אלא שהי' שמן שנגעה בו יד זר שלכן הי' טמא ליהודים, והנמשל מובן, ובעוה"ר גם דבר בעתו.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות.

Kehot Publication Society · commercial