תריז

וזהו שביוהכ"פ מתירין נדרים, ובנוסח שלנו אומרים מיוכ"פ זה עד יוהכ"פ הבא, ובפוסקים יש מחלוקת^ה אם על שנה העברה או על שנה הבא, הגם דעשי"ת הם בבינה ושם מקום הנדר, אך הנה ביוהכ"פ ניתנו הלוחות שניות והוא יום הארבעים, וכמו שמפרש רבינו ז"ל כיפורים ופורים חד דרגא, הארת יסו"א^ו בנוק' עד בבי"ע, לכן אז זמן התרת נדרים.

והנה כמו שנת"ל^ז ענין נדרים והיתר נדרים כמו"כ ענין נדרים וקרבנות, דקרבן הוא שמקריב בהמה ע"ג מזבח הרי מקריב אותה ונכלל בבחי' ארי' דאכיל קורבנין, ארי' הוא אור י', ולכן ההקרבה הוא ע"י הכהן שהוא בחי' חכ' וכמ"ש ואתה כהן לעולם*, שע"י חכ' יכולים להקריב אותם. וכמו ע"ד דוגמא הנה כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה', דהנה ארז"ל כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם באות חמץ, דשתי הלחם הם בשבועות שאז הי' מ"ת והוא מדרי' גבוה לכן נתעלה חמץ ג"כ, וכן לחמי תודה שהוא הודאה ד"ע איך שכולא קמי' כלא חשיב ומצד בחי' זו אפשר שיתעלה חמץ ג"כ, ונאכל לכהנים דאכילת כהנים מעורר אכילת אדם בגימ' מ"ה, שהוא בחי' מ"ה דחכ' כח מ"ה, דאכילת כהנים גבוה במעלה מאכילת מזבח בעצם.

ובעבודה הו"ע תורה ותפלה, דהנה בתפלה אומרים סלח לנו אבינו כי חטאנו, ואחר שמ"ע אומרים וידויים אשמנו כו', ולכאורה הי' צריכים להתחיל התפלה בסלח לנו כו', דהו"ע בקשת מחילה וסליחה דמה יכול להיות גרוע יותר מחטאנו. והענין דהנה מיד כשניעור משנתו ולא עשה עבירה בפו"מ, ובפרט כשעשה איזה מצוה, הרי נדמה לו שהוא מקורב, ואח"כ כשמתפלל פסוד"ז שהוא לזמר עריצים, כמו אילן כשרוצים שיהא נגדל יפה חותכין הענפים היבשים כמו"כ פסוד"ז

)בגוכי"ק נרשמה כאן הגה"ה, ובצידי הגליון נרשם ע"ז אצ"ל [ אין צריך להעתיק], וז"ל: (ע' בסי' ח' א' בפי' ב"ש, וע' בפה"מ^ח פצ"ד (בהג"ה) פי' כמ"ש כאן וע' בד"ה בהעלותך (טל) פ"ג. ובד"ה ובראשי חדשיכם פ"א נראה שמפרש כן מאמר הז' יתרו דס"ז ב' (והכל הולך למקום א') דהכהן משמש למלך דאיהו רזא דקדה"ק כתר א"א רב חסד (ואפ"ל כה"ג רב חסד^ט וההקרבה הי' ע"י כהן הדיוט חכ' ואפ"ל שכ"ד הרמ"ז) (ומוכרח לפרש כן דכפה"נ דהכל ד' א') וע' בהרמ"ז שמפרש מאה"ז הנ"ל באופן אחר וצ"ע).

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org