מ"ד ביסוד שנמתקו הגבו' שבתענוג בחסדים והוא עיקר התגברות התענוג אשר בכלות השפע דוקא (כמ"ש במ"א בענין ותאלצהו) שנק' ששון וז"ש ישיש ביסוד דוקא וגבו' שביסוד הוא רק התגברות החסדים שבתענוג מכח בחי' הדין דוקא שנהפך לחסד שמוסיף כח חמימות התאווה בחסדים להיות הולכין ונשפעין במרוצה גדולה ולהיות יורה כחץ וע"כ נק' גבו' ממותקות כמרירות וחריפות הנמתק במתיקות שאז נק' עריבות כידוע. וגם מה שניכר ומורגש בהתפעלות והתלהבות התענוג הוא כלול הכל בבחי' החסדים לא ניכר בבחי' הדין וכעס רק לגבי המנגד שמונע השפע בעת ההיא דוקא כמ"ש כד ארי' ואריותא קיימין וויי למאן דעבר בינייהו ולהפסיק ביניהון והוא מבחי' הגבורה שביסוד (והוא דוקא בכלות השפע ביסוד אז בחי' הגבו' ודינין לגבי המנגד בדינין גדולי' עד שיבא לכלל קיצור הנפש כמו ותאלצהו בגמר ביאה נשמטה כו'. וכה"ג יש בבחי' חולת אהבה בתענוגים בתחלה כשלא יוכל לפעול גודל המשכת נפשו וחמדת לבו כמו מעשה בא' שהעלה בלבו טינא כו'. וזהו ג"כ מבחי' הגבו' ודינין שבתענוג שמצד ההיפוך [לפי] שלפ"ע גודל התענוג כן יגדל הצער במונעו רק שבסוף ניכר בו יותר כו') וז"ש נטיל כולא כחדא בתאובתא מבחי' אש שבתענוג ורעותא שלים בבחי' החסדים שבתענוג שנכללים כא' ביסוד דוקא וזהו ישיש כגבור שאם לא בחי' הגבו' שבתענוג לא הי' הששון שהוא בחי' התפעלות יתירה המורגש בתענוג רק שהוא בבחי' התגברות החסדים דתענוג ובחי' הגבו' שבתענוג נמתקים בו. וזהו כגבור ולא גבור כמו במונע המנגד שהוא דינא שלים אלא דאמתיק דינא בחסד כו' וד"ל:
(מו) וע"ד לרוץ אורח כד"א הנותן בים דרך כו'. פי' בא לפרש בעיקר הטעם דישיש כגבור שהוא רק כדי לרוץ אורח דהיינו בשביל המשכת השפע למקבל בחי' נוק' שהרי כל עיקר תאובתא דדכורא להשפיע אינו רק לנוק' דוקא ובלא נוק' כשהוא לעצמו אינו מתעורר בתענוג להשפיע מ"ד כלל וכלל וכן בשפע אור שכל וחכ' מרב לתלמידו שאם אין מקבל אינו רוצה להתעורר ברצון ותענוג להשפיע חכ' כלל רק כשימצא מקבלים טובים יתפעל בלבו ומוחו להשפיע כו'. וזה הענין פלאי הוא לכאו' שהרי באמת יש מציאות עונג מורגש בהתפעלות יתירה מצד גופו של השפע מ"ד כשנשפעת הטיפה רוחני' וגשמי' שבמוח לעצמו כו'. גם בלא תאובתא ותענוג להשפיע להמקבל רק שאינו מתעורר התענוג דהשפעת מ"ד זה רק בשביל מקבל שהוא הנוק' וכשהוא לעצמו אינו מתעורר בתענוג כלל וכלל. ושרש הדברים שיש בזה ב' ענינים עונג הא' עונג הנמצא במציאות מורגש ביותר בעצם השפע מ"ד מצ"ע לבד גם בלא מקבל (שהרי גם בלא הרהור בנוק' כלל ימצא תענוג במציאות טיפה רוחני'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור