שז

נדה הובא בסש"ב פ"א, משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע כו', ולכאו' אינו מובן זה מאי מהני השבועה שמשביעין הנשמה למעלה שהרי הנשמה עצמה אינו שייכת כלל לחטא ועון, רק כשהיא יורדת למטה בגוף ונה"ב אז יכולה היא ח"ו לבוא לידי חטא ועון, וא"כ מאי מהני השבועה שמשביעין הנשמה עצמה קודם שהיא מלובשת בגוף עדיין.

אך הנה בגמ' למדו זה שמשביעין אותו מהפ' (ישעי' מ"ה כ"ג) בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, ומפרש בגמ' כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה, תשבע כל לשון זה יום הלידה שמשביעין אותו תהי צדיק כו'. והנה זה הפי' ג"כ אינו מובן למה נאמר כי לי תכרע כל ברך שהוא קאי על יום המיתה קודם תשבע כל לשון שהרי יום הלידה הוא קודם יום המיתה, וגם ראש הפסוק מתחיל בי נשבעתי למה הוא מקדים בזה בבי נשבעתי שמשמע מזה שע"י שבי נשבעתי עי"ז משביעין הנשמה כו' מה שייך שבועת הנשמה לבי נשבעתי ולמה הי' צריך לישבע כו'. אך הענין הוא דהנה כתיב ובשמו תשבע ופי' בזהר דהיינו להמשיך מבחי' שבעה דרגין עילאין קדישין בבחי' שמו, וכן ע"פ ואשביעך בה' אלקי השמים פי' בזהר ג"כ ב' פירושים א' ל' שבועה שהשביע לו והב' שהמשיך לו מבחי' שבעה דרגין עילאין קדישין כו', וכן במדרש פי' ע"פ ובחדש השביעי באחד לחדש, פי' במד"ר ג' פי' א' שהוא בחי' שביעי כפשוטו, והב' שנק' חדש השביעי ע"ש ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאברהם, ועוד פי' שביעי מל' שובע שהחדש הזה הוא משובע במצות כו'. ולהבין כ"ז יש להקדים מ"ש שבע ביום הללתיך ודרשו רז"ל שהוא קאי על שבע ברכות של ק"ש וכמ"ש במשנה ברכות פ"א בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, זהו שבע ביום הללתיך, ויש להבין למה ק"ש צריך לשבע ברכות דוקא.

אך הענין הוא דהנה כתיב ואני תפלה אני הוא בחי' עלמא דאתגלייא כי אני אותיות אין, אך אין הוא שאינו מושג שהוא בחי' עלמא דאתכסיא, אך אני הוא בחי' עלמא דאתגלייא שהוא בחי' מלכותך מל' כ"ע, וזהו ואני תפלה כי תפלה הוא בחי' התחברות וכמ"ש נפתולי אלקי' נפתלתי, והיינו שצריך לחבר את בחי' המל' לבחי' עצמות אוא"ס. וזהו מ"ש וינוחו בו כל ישראל מקדשי

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org