ביסוד אבא כשהוא בהעלם ביסוד אימא שגם אז לא נק' מלך שהשלום שלו בלבד וד"ל). ולהבין ביאור כ"ז הנה ביאור מה שיסוד אבא מגיע ביסוד ז"א ואור אימא מסתיים כו' כידוע (וכבר מבואר למע' קצת באופן אחר) להיות שהבינה נק' אם הבנים שהן המדות שנולדו מן ההתבוננות והוא מבחי' יסוד אימא שהוא בחי' ההתקשרות בכלי הקליטה למושכל וכאשר נקלט עדיין ביסוד אימא בית קבול לההשגה עצמה אזי עדיין לא נולדו התפעלות המדות אוי"ר בלב וכמו בחי' חסדי' המכוסים ונעלמים ביסוד אימא שהוא אה' הכלולה בשכל כידוע. אך כאשר נבקע יסוד אימא כו' היינו שנתקצר ונסתלק כל האריכות המושכל מכלי הקליטה שבמוח הבינה אז יוצא התפעלות המדות לגלוי בלב במהות בפ"ע וכנראה בחוש בהתפעלות אהוי"ר שבלב בתפלה אינו אלא לאחר שנתקצרה ההתבוננות (שמחמתה תולד ההתפעלו' בלב) ונסתלק ונתעלם כאלו לא הי' (וזהו צינון דנה"י דאימ' בשעת לידה דוקא) וסיבות הסתלקות אור ההשגה דבינה הוא מצד היותה מבחי' הגבורות ברשפי אש בשמחה והתלהבות שעולה מלמט' למעלה כמ"ש במ"א אבל בחי' יסוד אבא הוא בא מכח אור החכ' שהוא מבחי' החסדי' שיורדים מגבוה לנמוך מלמעלמ"ט והוא בחי' המשכת ביטול דכח מ"ה שיורד ונמשך עד למטה מטה דוקא והוא עד בחי' יסוד ז"א בהבל החזה המורגש בלב והוא בחי' ראי' השכל שבלב שבא במורגש בחזה דהבל הלב (בל"א דיא הארץ דער זעט דעם תמצית הענין כו' וכמ"ש במ"א) וכמ"ש ולבי ראה הרבה חכ' כו' וכמ"ש ברע"מ דבעין השכל דבלבא אתחזא כולא כו' (שהרי גם דבר הנעלם או מה שעתיד להיות הלב מרגיש דוקא כמו הלב יודע מרת נפשו ולהיפוך מרגיש בשמחה ובשורה טובה שבהעלם העונג שבנפשו כמו שיודע במרת נפשו כו'). ומעתה יובן בענין מלך שהשלום שלו בלבד כנ"ל שהוא דוקא בבחי' יסוד אבא שמלובש לבדו ביסוד ז"א אחר שיצא מהעלמו ביסוד אימא כנ"ל להיות מבואר במ"א בענין למרבה המשרה ולשלום אין קץ כו' שיש כמה מיני שלום והוא בא במספר כפי מספר היחודים דמשפיע ומקבל בפרטי פרטיות כמו ביחוד דאו"א בדרך פרט נק' שלום דיסוד אבא ביסוד אימא וכן בזו"נ ביסוד ז"א ונוק' בכמה פרטים יחודים (וגם למע' בא"א וע"י וא"ק כו' יש בחי' מ"ה וב"ן מאחר שבחי' עילה ועלול שייך בהן בסדר השתלשלות מעליון לתחתון כמו ממל' דא"ק נעשה כתר דע"י כו') אבל מ"ש לשלום אין קץ כלל הוא בבחי' עצמיות אא"ס שנק' עילת כל העלות כו' אפילו אור צח כו' כי הרי בחי' אח"פ אין לו חיבור זולתו שישלימנו וכל מה שמתחבר עצמו למטה הוא רק מצד עצמו ממש שנק' שלימותא דכולא לכך לשלום שלו אין קץ וכמו שלמטה עד אין תכלית כך למעלה עד אין קץ בעא"ע בעצמותו ע"כ נק' מלך שהשלום שלו בבחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור