דבריו הראשונים דקאמר דלא קיימא תמן מלה בחושבנא וחוזר מדבריו ואמר דמ"מ סלקא חושבנא ואין לזה הבנה דמאיזה טעם חוזר ומפרש דסלקא חושבנא כו' אך הענין הוא דבחי' מדרגה הב' דבינה בבחי' ז"ת שבה הרי שם הוא המספר דמ"ט שערים כו' רק שהוא בבחי' חיצוני' דבינה כשבאה בדרך ירידה והמשכה בז"א (ועד"מ התפעלו' המוח כשנמשך למדות שבלב כמ"ש במ"א באורך) והן בחי' נש"ב שנמשכים ביסוד למל' כו' וכמ"ש במ"א בפי' כי כל בשו"א שהן נש"ב שנק' כל ונכללים ביסוד שנק' כל דאחיד בשמיא וארעא כידוע (אך גם בעלי' למע' א' לך ה' כו' שהוא ג"כ נו"ן שערי בינה אלא שהלמ"ד קודם לכ"ף כמ"ש במקום אחר כו') ובשבת יש בחי' עלי' וירידה והוקשה לו רק בבחי' דעלי' שאז הוא בפנימי' בינה שלמע' מן מספר דנש"ב (והוא כמשמעות פשט הענין דואלו פינו מלא שירה כו' שכ"ז מדבר בבחי' העלאה דוקא עד וידינו פרושות ורגלינו קלות בכל פרצוף הנוק' שהוא כללות נש"י כו' וד"ל). ולזה תירץ דמ"מ סלקא בחושבנא עד רזא דמ"י והוא לפי שגם שמצד עצמות פנימי' בינה למע' מן המספר הזה אבל מצד ירידתה למטה בבחי' הירידה לבחי' מל' ששם דוקא בחי' המספר כמו"ש עיניך בריכות בחשבון כידוע מצד בחינת צמצום הגמור שבמל' בבחי' ה"ג מנצפ"ך המחלקות הבל הדיבור כו' וכידוע דכאמה בתה דאימא אוזיפת מאנהא לברתא ששורש ה"ג הללו הוא בה"ג מנצפ"ך דאימא שהוא בא מהתחלקות וצמצום בהשגה דבינה (וכמ"ש מי מדד במדידה ושיעור דהשגה כו') וכך הוא בבחי' ה"ח דבינה בנש"ב שלה ג"כ נמשכין במל' בדרך ירידה ובשבת הרי סיבת המשכה מכח העלאה דמל' כו' ע"כ סלקא חושבנא דרזא דמ"י גם בעליות זו"נ אע"ג דלא קיימא תמן מלה בחושבנא מצד עצמות אור דבינה שנכללת באור אבא הנ"ל אבל מצד הארתה במל' שנכללת ועולה בה סלקא בחושבן עד רזא דמ"י דהיינו מצד שגם פנימי' דבינה הרי באה לידי גלוי אור במדות ומל' ע"כ סלקא חושבנא עד רזא דמי (אך לפי המבו"ל בפי' השמים מספרים דפנימי' או"א ממש מאירים בזו"נ כו' א"כ איך יתכן שם המספר דמ"י ואפשר הוא מ"י דלא קיימא לשאלה ונק' מ"י ברזא ולא בגילוי ועכ"ז נק' מי במספר דנש"ב והוא בבחי' העלם עומק המושג שכולל כל מה שעתיד לבוא בגילוי השגה במספר זה דנש"ב ע"כ נק' מ"י כמו אנא זמין לאולדא כו' וד"ל):
(פא) ומתמן ולהלאה סליק תושבחתא אחרא לחושבן מאה תיבין תשלומא דכולא וחד רתיכא על מה דשריא דאיהו תשלומא דכולא ע"כ. והנה חושבן זה דמאה תיבין היינו מתיבת הטובות עד מי ידמה לך וכמ"ש בסידור בכוונת ע"ש דמן ואלו פינו עד פעמי' נ' תיבות כנ"ל ומתיבת הטובות מתחיל חושבן דק' תיבין עד מי ידמה לך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור