אגרת ג'שיז

ב"ה, אדר"ח אדר, תשט"ו

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על שני מכתביו מכ"ה שבט, וכן הקודם להם.

לאחרי כל מה שכותב ע"ד... שי' הנה הוא בדוגמת דבר שקשה לבוא בטענות לחולה מפני מה מדת החום שלו אינו בסדר כי הרי בזה הוא ענין המחלה שלו, והעצה היא למצוא תרופה ולהביאו אליו כיון שמפני החום אינו יכול לצאת מד' אמות שלו, ואח"כ לחפש עצות ודרכים המתאימים למצב החולה שתבוא התרופה בפנימיות ותפעול פעולתה.

ומובן שכן הוא גם כשאחד מבנ"י החום של נפש האלקית שלו נחלף בחמימות דלעומת זה, ובשעת מעשה אי אפשר לטעון עמו, וכמרז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות, ובמילא אינו כלי לקבלת הוכחה שכלית, אלא שבכגון דא העצה היא למצוא תרופה המתאמת לפניו (וכבר אמורה היא בספרי מוסר ובפרטיות בספרי החסידות).

ובהתחשב שאחת מתוצאות מחלתו שאיננו יוצא מד' אמות של המלך זקן וכסיל, הרי אין ברירה אחרת מפני אהבת ישראל, אלא, להכניס התרופה לרשות הנ"ל, ולחפש עצה שתכנס בפנימיות החולה, ואז בודאי תפעול פעולתה, כי אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור, ואם אי אפשר אחרת הרי אין מגלים להחולה שהכוונה לתת לו ענין שיתרפא מהמחלה שלו, ואפשר שידמה שרוצים לתת לו מיני ממתקים לפי חושיו בהווה, והנמשל מובן ולדכוותי' בודאי אין צריך ביאור.

מובן שאחרי כל הנ"ל הנה המקבלים של החולה הרחמנות עליהם גדולה עד למאד, אבל לא יוושעו ע"י שיניחו את המשפיע שלהם במצבו ההווה... והשי"ת יזכהו ויצליחו להיות שליח לבשר טוב בכל הנ"ל ות"ח מראש.

בברכה.