(יא) ממליחה הראשונה.
שאין דרך המלח להבליע הדם רק להמשיך אחריו לפלוט מבפנים (רא"ש1). ואזיל לטעמיה בסימן ס"ט ס"כ2, דאם שמו בשר בכלי שאינו מנוקב אחר שיעור מליחה אינו נאסר בכך מטעם זה. ואפילו להאוסרים שם, וכוותייהו נוהגין להחמיר כמ"ש שם בהג"ה3, מכל מקום הכא מותר, מאחר שמלח בכלי מנוקב גם בפעם השני הרי דם משריק שריק ונופל כולו דרך הנקבים4. ומהאי טעמא סמכינן לקמן ס"ה5 אדעת הרא"ש לענין אם שהה במלחו אחר פליטת דמו וצירו, ומה לי מלח זה או אחר. ולפי זה אפילו מלחו במלח אחר אחר פליטת דמו וצירו מותר מהאי טעמא (מנחת יעקב6).
ומשום הכי נמי לא דמי להא דקי"ל בריש סי' ס"ט דהמלח מבליע הדם בעין שעליו, והיינו משום דגבי דם בעין7 לא שייך לומר דשריק, כמ"ש שם8 ולקמן בסוף הסי' בהג"ה9.
אבל הט"ז10 כתב דאם מלח במלח אחר לאחר שגמר פליטת דמו וצירו אסור, שהמלח מבליע הדם שעליו, כיון שאינו טרוד לפלוט (כיון שהמלח השני עדיין בכחו11, שהרי עדיין לא הפליט כלום, משא"כ לקמן ס"ה שהמלח פסק כחו ואין לו כח להבליע לדעת הרבה פוסקים, סמכינן אטעמא דשריק):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור