(סה) הקרקע.
פירוש ציר שהי' נוטף מן הבשר תוך שיעור מליחה, ועדיין הקרקע לחה מן הציר, ואין שם ציר בעין. דאלו הי' נחשב ככלי מנוקב הי' מותר אפילו בלא הדחה ומליחה שנית, ואפילו שהה שיעור כבישה, ואפילו אם הוא בשר שכבר פלט כל דמו. דהא דאסרינן לעיל1 בנפל לציר, היינו כשהציר בעין, אבל לחלוחית בעלמא אינו אוסר כלל. דאם לא כן היאך מולחין בשר בכלי מנוקב כלל, דודאי יש לחלוחית ציר טופח תחת הבשר2, אלא אגב דאזיל הדם דרך הנקבים לא בלע בבשר. אבל בקרקע יש להסתפק אי מקרי כלי מנוקב3, ולכן אזלינן לחומרא (תורת חטאת4, מנחת יעקב5).
ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא, כיון שהוא ספק מחמת חסרון ידיעה (מנחת יעקב6).
ומכל מקום אינו נאסר אלא מה שבתוך הציר, ולמעלה ממנו כדי קליפה, והשאר מותר, דלא גרע מחתיכה שחציה בציר (תורת חטאת7), דמדינא אפילו בכלי שאינו מנוקב ממש אינו נאסר אלא מה שבתוך הציר כמ"ש בש"ע סי' ס"ט סי"ח, אלא דנוהגין להחמיר כמ"ש שם רמ"א, והילכך בקרקע דמספקא לן אין להחמיר כל כך (ש"ך8).
ולפי המנהג שמניחין הבשר לאחר הדחה ראשונה על הדף לזוב מימיו9, ואם כן נתלחלח הקרקע במים תחלה, שוב אין הציר שנוטף עליה אוסר, דלא נקרא רותח, דקמא קמא בטיל במים10 (משאת בנימין11, מנחת יעקב12):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור